banner icon

קבר הרמח"ל

Line
banner icon

"אור חדש הופיע על פני תבל" (הגאון מוילנא על תורתו של הרמח"ל)

רב ומקובל איטלקי בן המאה ה-י"ח לסה"נ. בעל שיטה ייחודית וחידושים רבים בקבלה. 

את מרבית חייו הקצרים חי הרמח"ל בפאדובה שבאיטליה. הוא היה כותב פורה שהעלה על הכתב קרוב למאה חיבורים, רובם בקבלה. מרבית החיבורים אבדו בעקבות הפולמוס הסוער שעוררו חידושיו הקבליים. ספרו המפורסם ביותר הוא ספר המוסר "מסילת ישרים" שהתקבל בכל קהילות ישראל.

רבותיו של הרמח"ל היו הרב יצחק חיים הכהן (היחכ"ם), ממנו קיבל כנראה את יסודות העברית העשירה שאפיינה את כתיבתו הספרותית, והרב רבי ישעיהו (מהר"י) בסאן, שהקנה לו את יסודות הקבלה. אך את עיקרי תורתו מייחס הרמח"ל להתגלויות אלוקיות שהחלו להופיע עליו בהיות כבן 20. בכתביו עסק הרמח"ל בתחומים של עולם הקבלה באופן שלא נעשה לפניו, בין השאר באופנים השונים של הנהגת הבורא את העולם כמשתנים על פני ציר הזמן. 

  • תיאור המקום

    הציון המקובל כקבר הרמח"ל נמצא בטבריה עילית, במורד ההר הצופה לעבר הכנרת. במתחם נמצא גם קברו של התנא רבי עקיבא בן יוסף, וכן בית כנסת לתפילה. בשנים האחרונות מתרבות הטענות כי ציון קברו של הרמח"ל הוא בבית העלמין העתיק בכפר יאסיף, סמוך לעיר עכו אליה עלה הרמח"ל באחרית ימיו.

  • אודות הרמח"ל

    רבי משה חיים לוצאטו – הרמח"ל – נולד בפאדובה שבאיטליה בשנת 1707 לסה"נ, לאביו יעקב ולאמו דיאמנטה. משפחת לוצאטו הייתה משפחה יהודית חשובה, והיא מתועדת בהקשרים שונים ברישומי הרשויות באותם ימים. סמל המשפחה נמצא חקוק באבן, ובו תרנגול עומד על ענף כשמעליו ירח וכוכבים. בצעירותו למד הרמח"ל אצל הרב המקובל מהר"י (הרב ישעיהו) בסאן. הוא התבלט במהירות כבעל כשרון יוצא דופן וזיכרון פנומנאלי, ואחד מתלמידיו העיד עליו כי בגיל 14 כבר ידע את כתבי האר"י הקדוש בעל-פה.

    בראשית דרכו הסתיר הרמח"ל את השגותיו הרוחניות ועומק ידיעותיו. עד הגיעו לגיל 20 התפרסם הרמח"ל בעיקר בזכות חקר הלשון, והפיוטים והמחזות הספרותיים שכתב. כך למשל הוציא הרמח"ל ספר בשם "לשון ישרים" על דקדוק השפה העברית, וכן חיבר פיוטים – בין השאר לרגל חנוכת בית הכנסת בפאדובה. אולם בהדרגה החלו חידושיו להתפרסם. הרמח"ל עמד בראש חבורת לומדים שנקראה "מבקשי השם", והוא עצמו היה לומד תורה בפרישות ומייחד ייחודים עליונים. בלימודו זה היה מתגלה אליו "מגיד" מן השמים ומחדש לו דברים שלא שמעתם האוזן מעולם. בין השאר כתב הרמח"ל "תיקונים חדשים" במתכונת ובשפה דומה לזו של ספר "תיקוני זוהר". תיקונים אלו נוסדו על הפסוק האחרון שבתורה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל", והם נועדו להשלים את שבעים תיקוני הזוהר שנוסדו על פסוק ראשון שבתורה – "בראשית".

    עולם התורה היהודי דאז התמודד עדיין עם שרידי השבתאות ועם הנזק העצום שחוללה משיחיות השקר של שבתאי צבי, ולתורתו של הרמח"ל קמו מתנגדים. בעקבות ההתנגדות הורה מהר"י בסאן לרמח"ל להמנע מפרסום כתביו הקבליים. במשך כמה שנים נמנע הרמח"ל מלכתוב בשפה קבלית, וספריו מאותה תקופה  (לדוגמא "דעת תבונות") מתאפיינים בשפה שכלתנית ובסגנון פילוסופי. 

    כתביו של הרמח"ל הוסיפו לעמוד במרכז תשומת הלב החשדנית של רבני אירופה, והפולמוס סביבו לא דעך. באחד מכתביו נמצאו שוב רמזים ורעיונות קבליים שנחשבו כהפרה של הסיכום שהושג עמו. בשהותו בפרנקפורט נקרא הרמח"ל לדין תורה אצל חכמיה, והם הורו לו להישבע שוב שלא יפרסם דבר מכתביו. משערים כי תיבה ובה מרבית כתביו נלקחה ממנו בהסכמתו, והדיינים הורו לקבור או לשרוף את מה שהיה בתוכה. חלק מן הכתבים אבדו לנצח, וחלקם שרדו מעותקים שנעשו קודם לכן על-ידי תלמידיו. 

    לאחר העמדתו לדין לא חזר הרמח"ל לאיטליה, ובשנת 1735 לסה"נ הגיע לאמסטרדם והחל לעסוק שם בליטוש יהלומים. הוא המשיך ללמוד וקיים חלופת מכתבים ענפה עם תלמידיו באיטליה, ממנה משתמע כי הוא מקבל את שרפת ספריו כגזרה משמים. בתקופה זו הוציא את ספר "מסילת ישרים" – ספר הכתוב בשפה שווה לכל נפש ועוסק בהדרכת האדם ללכת בדרך ישרה. בגיל 36 הגיע הרמח"ל לעכו וכעבור שלוש שנים נפטר. 

    ספר "מסילת ישרים" הפך לאחד מספרי המוסר הנלמדים ביותר בכל קהילות ישראל, ובעקבותיו הלכו והתקבלו במרוצת השנים גם שאר ספריו. המגיד הר"ר דב בער ממעזריטש אמר עליו כי ייתכן ודורו לא היה ראוי עדיין לגילויי תורתו, והגאון מוילנא לבש בגדי חג כשקיבל לידיו את ספרו "מסילת ישרים", ואמר שאילו היה רמח"ל בחיים היה צועד אליו ברגל כדי ללמוד מחכמתו. יש כיום המשווים את כשרונו הלשוני ספרותי לרמתם של גדולי פייטני ימי הביניים, ואפילו רואים בו ממבשרי הספרות העברית החדשה. את כתביו הקבליים ששרדו לומדים כיום בחוגים רבים, מתוך הכרה בתרומתם הייחודית להבנתה של החידה הגדולה – "לדעת הנהגתו של הרצון (האלוקי) העליון".

המשך קריאה אודות המקום

על אף סמיכותה היחסית של תקופת הרמח"ל לימינו אנו, הרי ששנותיו האחרונות בהן חי בישראל שרויות בערפל. נראה כי הוא ובני ביתו נפטרו באותו פרק זמן בעקבות מגיפה או מחלה מידבקת כלשהי, אולם אפילו לגבי שנת הפטירה ישנן גרסאות סותרות: ישנן עדויות לכך שהרמח"ל נפטר בשנת תק"ד בהיותו בן 37, ולפי עדויות אחרות נפטר שנתיים מאוחר יותר – בגיל 39.

גם לגבי מקום קבורתו של הרמח"ל חלוקות הדעות. הדעה המקובלת היא שהרמח"ל קבור בטבריה, בסמוך לקבר התנא רבי עקיבא בן יוסף. אך על דעה זו הועלו כמה סימני שאלה: ראשית, אם היה הרמח"ל תושב עכו, אלו נסיבות הביאו לכך שייקבר בטבריה? ושנית, ישנם תיאורי נוסעים רבים של טבריה ממאה השנים שלאחר פטירת הרמח"ל, ובכולם מצוין רק קברו של רב עקיבא, ללא אזכור קברו של הרמח"ל בסמוך. לכן הוצעה השערה חלופית שקברו של הרמח"ל נמצא בכפר יאסיף, שם טמונים רבים מיהודי עכו. 

קיימת אם כן מצבה לציון קברו של הרמח"ל בטבריה. על מצבה זו נכתב: "פה נטמן איש אלוקים קדוש רבינו משה חיים לוצאטו זצ"ל, נפטר כ"ו אייר תק"ו". מצבה זו הנה חלק ממתחם קבר רבי עקיבא בחלק העליון של העיר טבריה. 

מצבה אחרת נמצאת בכפר יאסיף, סמוך לקברו של הרב משה מלכי. הרב משה מלכי היה גיסו של רבי משה חגיז שהיה מראשי המתנגדים לרמח"ל, אולם הוא עצמו העיד כי פגש את הרמח"ל והתרשם מאישיותו וצדקתו. לאחר פטירת הרמח"ל היה זה הרב מלכי שטרח והשתדל להביאו לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק בכפר יאסיף. ציחון הקבר לפי דעה זו הנו מצבה פשוטה, דומה לחברותיה במרכז בי העלמין העתיק בכפר יאסיף. הגישה אליהן היא רגלית בשביל שאיננו מרוצף. בשנים האחרונות נוסף לוח אבן חדש למצבה ועליו נכתב: "ציון בוצינא חסידא קדישא איש האלוקים משה חיים לוצאטו זצוק"ל". 

דילוג לתוכן