קבר שמואל הנביא

כמו שרה, רבקה ורחל, אימהות האומה, הייתה גם חנה – אמו של שמואל –עקרה. על-פי המתואר בספר שמואל, עלתה חנה למשכן בעיר שילה והתפללה לפרי בטן. היא אף הוסיפה ונדרה כי את הבן הראשון שייוולד לה היא תגדל כנזיר מרחם ("ומורא לא יעלה על ראשו") ותקדיש אותו לה'. לימים נולד שמואל, וחנה הפקידה אותו בידיו של עלי הכהן.

שמואל גדל וראה מקרוב את השחיתות שפשתה בכהני המשכן, ובראשם שני בני עלי – חפני ופנחס, שניצלו את מעמדם לתועלתם ולהנאתם האישית, והתעלמו מאזהרות הנביא ומגערות אביהם. ואכן לא ארכו הימים ונבואתו של שמואל התקיימה: הפלישתים יצאו למלחמה בישראל ולקחו את ארון הא-להים בשבי; בניו של עלי נפטרו בקרבות, והוא עצמו נפטר מיד אחר כך עם קבלת הבשורות המרות; משכן שילה נחרב, וכהני בית עלי פסקו מלהנהיג את ישראל.

שמואל נהיה למנהיג העם. במנהיגותו השתלבו – באופן יוצא דופן – הפן הממלכתי והפן הרוחני. הוא פעל בעקביות למיגור העבודה הזרה בישראל, כינס את העם לתפילה ועורר אותם לחזרה בתשובה. שמואל הנהיג את ישראל למלחמה נגד הפלישתים, והשיב להם את עצמאותם לאחר שעבוד של עשרים שנה. בכל אותן שנים נדד שמואל בין אזורים שונים – בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה – ושפט את ישראל בכל עניין ומחלוקת שהובאו לפתחו. כשופט נהג שמואל ביושר ובניקיון כפיים. כאשר הוא שואל את בני ישראל "אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי", עונים לו העם מיד " לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה".

לבקשת בני ישראל להמליך עליהם מלך, ממנה שמואל על פי מה שנגלה לו בנבואה את שאול בן קיש – איש שבט בנימין – למלך הראשון בישראל. שמואל תמך בשאול וליווה אותו אישית בשלבי התבססות שלטונו, אולם שאול לא שמע להנחיותיו של שמואל בדבר ה' בשתי מלחמות שונות – בפלישתים ובעמלק, ולכן ציווה ה' את שמואל  להמליך מלך אחר. ושמואל משח בדבר ה' בבית לחם את דוד – צעיר בניו של ישי. 

מכאן ועד לפטירתו התרחק שמואל משאול, אך בסיפור יוצא דופן, התגלה שמואל פעם נוספת אל שאול אחרי פףטירתו – וזאת באמצעות בעלת האוב מעין דור אשר זימנה את רוחו של שמואל המת מעולם הנשמות. בהתגלות זו ניבא שמואל מפלה לישראל במלחמתם הקרבה עם הפלישתים, מלחמה בה ייפלו חלל גם שאול ושלושת בניו, ואמר לו: "וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, גַּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים".

שמואל גם נמנה בשרשרת מוסרי התורה, שהעבירו את התורה שבעל פה מדור לדור, כדברי חז"ל (אבות דרבי נתן פרק א): "שופטים מסרו (=את התורה) לעלי… ועלי מסר לשמואל". מסירה נוספת ששמואל היה המעביר שלה, היא "מגלת בנין בית המקדש" המוזכרת במדרשים (ילקוט שמעוני שמואל-א רמז קטו ועוד) כמגילה שנמסרה ממשה ליהושע וממנו לגדולי הדורות הבאים, ושמואל מסרה אותה לדוד שמסר אותה לשלמה (אגדת בראשית – פרק ל"ח), והיא כללה את תוכנית הבניה של בית המקדש.

על-פי התלמוד (זבחים נ"ד ע"ב) כאשר דוד ברח מפני שאול, הוא הגיע לרמה אל שמואל הנביא (שמואל_א י"ט) הם עסקו יחד בשאלה היכן בדיוק צריך להיות מקומו של בית המקדש. ושמואל גם הסדיר את החלוקה למשמרות כהונה (תענית כ"ז). הוא נמנה (סוכה נ"ב) כאחד משמונה "נסיכי אדם" בהיסטוריה של העם היהודי, לצד אליהו הנביא ומלך המשיח. בספר תהילים (צ"ט) נזכר שמואל בנשימה אחת עם גדולי המנהיגים שקמו לעם היהודי: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", ומתוך כך מגיע המדרש למסקנה: "מלמד ששקול שמואל כנגד משה ואהרון כאחד". 

בשלחן ערוך (או"ח סימן תק"פ סעיף ב) מוזכר יום כ"ח באייר (ויש אומרים כ"ט באייר), כיום שראוי להתענות בו מפני שהוא יום פטירתו של שמואל הנביא. מנהג קדום הוא לעלות בכ"ח ובכ"ט באייר לאתר קבר שמואל, ללמוד (בעיקר בחכמת הקבלה) ולהרבות בתפילה. בשנים מאוחרות יותר – מדי שנה מתקיים טקס הדלקה באתר בתאריך זה. 

כמו כן יש הנוהגים לקיים את החלאקה – התספורת הראשונה לבני השלוש – בציון קבר שמואל הנביא.

שמואל נולד לאחר שנים של עקרות, ולכן נחשב קברו למקום המסוגל לפקידת עקרות. בשל היותו נביא ושופט, יש הנוהגים להתפלל במקום להצלחת ילדיהם בלימודים ובהליכה בדרך הישר והטוב. שמואל התפרסם בכך שלא החזיק אצלו שום רכוש וממון שאינם שלו אלא החזירם מיד לבעליהם, לכן ישנה סגולה והקפדה יתרה לתת צדקה בעת העלייה לקברו.