banner icon

קבר רבי חייא ובניו

Line
banner icon

"גדולים מעשי חייא"

מאחרוני התנאים, עורך התוספתא. עלה מבבל והיה תלמיד חבר של רבי יהודה הנשיא. 

רבי חייא רובה ("הגדול") חי בטבריה בתקופת המעבר שבין ימי המשנה והתלמוד. היה בקי בהלכה ובאגדה כאחד. היה בעל נטייה הלכתית להקל, ולכן נודע גם בכינוי "הבבלי מתיר האיסורים" [שבת סף ס' ע"ב]. היה נשוי ליהודית, ונולדו להם שני זוגות תאומים. 

רבי חייא עסק רבות בהפצת התורה – שבכתב ושבעל-פה – בכל ישראל. מסופר כי ריש לקיש היה מציין את מערות קבורה, אך כשהגיע למערתו של רבי חייא – נעלמה ממנו. חלשה דעתו ואמר: "ריבונו של עולם, לא פלפלתי תורה כמותו?" יצאה בת קול ואמרה: תורה כמותו פלפלת, אבל תורה כמותו לא ריבצת (בבא מציעא דף פ"ה ע"ה). מלבד הפצת תורה, ליקט רבי חייא אלפי ברייתות, ערך וניפה אותן ובירר היטב את נוסחן. חיבורו זה נקרא שם "תוספתא". 

  • תיאור המקום

    תיאור קברם של רבי חייא ובניו מופיע באופן מפורט בשער הגלגולים של מהרח"ו, תלמיד רבי חיים ויטאל: "ושם בהר ההוא אשר שם קוברים מתיהם אנשי טבריה, ויש שם אכסדרה אחת בנויה בג' כותלים וקורין אותה העולם מערת רבי חייא ובניו. ודע כי באותם החלונות שיש בכותל הצפוני, שם קבורים רבי חייא ויהודה וחזקיה בניו…"

  • אודות רבי חייא

    רבי חייא הגדול נולד בכפרי – אחד מן היישובים הסמוכים לעיר הגדולה סורא בבבל. הוא עלה לישראל עם אשתו ובניו וקבע את מושבו בעיר טבריה. לפרנסתו עסק בגידול כותנה ובמסחר במשי. בישראל התקרב רבי חייא והיה לתלמיד-חבר לנשיא הסנהדרין דאז – עורך המשנה רבי יהודה הנשיא. רבי יהודה הנשיא החשיב מאוד את רבי חייא וקרא עליו את הפסוק "מארץ מרחק איש עצתי". רבי חייא היה שליחו ובא כוחו של רבינו הקדוש לפסיקת הלכה, לישיבה בדין ואף לקידוש החודש – ורבי סמך עליו בכל עניין. לעיתים אפילו ביטל דעתו מפני זו של רבי חייא, והיה אומר לשואל שבא לבית המדרש "הנח דעתי – וקבל דעתו של חייא".

    טרם פטירתו מינה רבי יהודה הנשיא את ממשיכי דרכו – ביניהם רבי חנינא ורבי שמעון בנו – לתפקידים שונים, אך את רבי חייא לא כלל ביניהם. הגמרא (כתובות דף ק"ג ע"א) מסבירה שרבי ידע על עשייתו הברוכה של רבי חייא בהפצת התורה ובגמילות חסדים, ולא רצה שעול הציבור יכביד עליו. כאשר נוצר מתח בין רבי חייא לרבי חנינא, גער בו רבי חנינא כיצד אינו מקבל את סמכותו, והרי "אם תשתכח תורה מישראל" – הוא זה שיכול להשיבה מכוח חכמתו ופלפולו. השיב לו רבי חייא כי אין חשש כזה, מאחר שהוא – רבי חייא – כבר הבטיח שלעולם לא תשתכח תורה מישראל. וכיצד עשה זאת? היה צד צבאים ומכין מעורותיהם קלפים, מהם היה מכין חמישה חומשים. והיה מקבץ ילדים ומלמד לכל אחד מחומש אחד, ולאחר מכן היה מורה להם לשבת יחד וללמד אחד את השני. וכך היה הולך ומקנה תורה ואהבת תורה במקומות יישוב רבים. על מעשיו אלו קרא עליו רבי יהודה הנשיא: "גדולים מעשה חייא" (כתובות שם).

    רבי חייא נחשב כדמות מעבר בין תקופת התנאים והאמוראים. בהקשרים מסוימים הוא מופיע כחולק על דברי תנאים אחרים, ובמקרים אחרים הובאו דבריו כדברי אחד האמוראים. מפעלו הגדול היה – יחד עם רבי הושעיא – איסוף מקורות תנאים רבים שלא נכנסו למשנה אך הם חיוניים להבנתה ולהשלמת התמונה ההלכתית, וכינוסם על סדר המשנה. חיבור זה מוכר לנו כיום בשם "תוספתא", והוא נחשב בתלמוד למקור אמין במיוחד, שני בחשיבותו רק למשנה עצמה. 

    מלבד בניו יהודה וחזקיה, למד אצל רבי חייא גם אחיינו – אבא, המכונה בתלמוד בשם "רב". בשליחותו של דודו חזר רב לבבל לאחר כמה שנים, והקים את הישיבה הגדולה בסורא – אחת משתי הישיבות הגדולות של בבל שעמדו בתפארתן במשך שמונה מאות שנה. 

    רבי חייא היה מקפיד בכבוד הבריות. פעם אחת נכנס לבית מדרשו של רבי תלמיד שאכל שום. שאל רבי: "מיהו שאכל שום?", שכן הריח הפריע לו בעת הלימוד. קם רבי חייא ויצא, קמו אחריו כל התלמידים ויצאו אף הם. כעס עליו רבי שמעון בנו של רבי על שציער את אביו. הסביר לו רבי חייא כי לא הוא שאכל שום, אלא עשה זאת כדי למנוע בושה מאותו תלמיד (סנהדרין דף י"א ע"א). גם בכבוד שתו היה רבי חייא זהיר במיוחד. הגמרא מספרת כי היחסים ביניהם לא תמיד היו תקינים והייתה אשתו מצערת אותו ומבזה אותו ובכל זאת נהג בה כבוד רב. כאשר שאלו אותו תלמידיו על כך אמר להם: "דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא" – ועל כך כבר הן ראויות להכרת הטוב. 

    אליהו הנביא העיד בפני רבי יהודה הנשיא כי רבי חייא ובניו שקולים כנגד שלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב. פעם אחת גזרו תענית על עצירת הגשמים, ורבי חייא ובניו עברו יחד לפני התיבה. מיד כשאמרו "משיב הרוח" – נשבה רוח; וכשהגיעו ל-"מוריד הגשם" – ירד גשם. וכשראו מן השמים את כוח תפילתם מיד נשלח אליהו להסיח את דעתם כדי שלא יגיעו לסיום הברכה ויתפללו על תחיית המתים (בבא מציעא דף פ"ה ע"ב). על אף מעלת התפילה הזו לא החזיק רבי חייא טובה לעצמו, והיה נוהג לומר כי מעולם לא הצליח לכוון בתפילתו כראוי. 

    כאשר נפטר רבי חייא היה מקומו בגן עדן כל כך גבוה, שהיה היחיד שלא ניתן היה אף להסתכל לכיוונו. 

המשך קריאה אודות המקום

כאשר הגיע זמנו של רבי חייא להפטר מן העולם, לא יכול מלאך המוות להתקרב אליו, משום שלא פסק מלעסוק בתורה ובמצוות. לבסוף נדמה לו מלאך המוות כאיש עני ובא לבקש ממנו שיעשה עמו חסד. שאל אותו רבי חייא כיצד יוכל לעזור לו, ומלאך המוות השיב שהוא נשלח לקחתו, ולמה לא יסייע לו רבי חייא בכך כפי שהוא מסייע תמיד לכל דורש. כאשר נוכח רבי חייא לדעת כי אכן מלאך המוות עומד בפניו, הפקיד עצמו בידיו ונפטר מן העולם. (מועד קטן דף כ"ח ע"א).

לקבר נקשרו סיפורי מופתים רבים. בין המפורסמים שבהם סיפור הצלת העיר טבריה בימי רבי חיים אבולעפיה מן המצור שהושם עליה, וכן סיפור ירידת הגשמים לאחר תקופת בצורת ארוכה בזכות תפילתו של רבי נחמן מהורודנקה בקבר רבי חייא ובניו. 

הקבר נמצא כאמור בטבריה עלית, במורד ההר המשקיף אל מול ימת הכנרת. גרם מדרגות מוליך מן הרחוב אל מצבת האבן המחופה שיש, שסביבה רחבה קטנה ומעליה סככה. לא רחוק משם נמצא קברו של התנא רבי עקיבא בן יוסף. 

דילוג לתוכן