banner icon

קבר שמואל הנביא ("נבי סמואל")

Line
banner icon

וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לה'

בנם של חנה ואלקנה. נביא, אחרון המנהיגים בתקופת השופטים, מייסד שושלת המלוכה בישראל.

שמואל הוקדש לה' על ידי אמו עוד בטרם נולד, וגדל במשכן שילה אצל עלי הכהן. בגיל צעיר זכה להתגלות אלוקית. שפט והנהיג את ישראל במשך למעלה מעשרים שנה, ולאחר מכן משח שני מלכים: את שאול בן קיש, המלך הראשון בישראל, ואת דוד בן-ישי, יורשו.

מוצאו של שמואל ממשפחת לויים שהתגוררה בהר אפרים. את ביתו שלו קבע בעיר רמה, ממנה יצא אל אזורי אפרים, בנימין ויהודה. כינויו "הרואה" בא לו עקב השימוש בראייתו הנבואית לייעוץ ולסיוע לגדולים ולקטנים כאחד. שמואל נחשב לשופט האחרון ולמי שהכשיר את הקרקע למעבר מהנהגה מקומית-שבטית להנהגה ארצית-ממלכתית. מנהיגותו הפכה לסמל של יושרה, ובערוב ימיו העידו בני ישראל כי מעולם לא טעה ולא היטה את משפטם. 

  • תיאור המקום

    בספר שמואל נכתב (שמואל א, כ"ה): "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל… וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה". כבר לפני דורות רבים זוהתה העיר רמה עם אתר הקבר הנוכחי, בפסגת הר, צפונית לשכונת רמות שבירושלים. המקום הוכרז כגן לאומי, וסביב מבנה הקבר ניתן למצוא עתיקות מתקופות שונות. במתחם גם מעיין, פינות צל ושולחנות פיקניק. 

  • אודות שמואל הנביא

    כמו שרה, רבקה ורחל, אימהות האומה, הייתה גם חנה – אמו של שמואל –עקרה. על-פי המתואר בספר שמואל, עלתה חנה למשכן בעיר שילה והתפללה לפרי בטן. היא אף הוסיפה ונדרה כי את הבן הראשון שייוולד לה היא תגדל כנזיר מרחם ("ומורא לא יעלה על ראשו") ותקדיש אותו לה'. לימים נולד שמואל, וחנה הפקידה אותו בידיו של עלי הכהן.

    שמואל גדל וראה מקרוב את השחיתות שפשתה בכהני המשכן, ובראשם שני בני עלי – חפני ופנחס – שעשו במשכן כבשלהם, ניצלו את מעמדם לתועלתם ולהנאתם האישית, והתעלמו מאזהרות הנביא ומגערות אביהם. ואכן לא ארכו הימים ונבואתו של שמואל התקיימה: הפלישתים יצאו למלחמה בישראל ולקחו את ארון האלהים בשבי; בניו של עלי מתו בקרבות, והוא עצמו מת מיד אחר כך עם קבלת הבשורות המרות; משכן שילה נחרב, וכהני בית עלי פסקו מלהנהיג את ישראל.

    שמואל היה למנהיג העם. במנהיגותו השתלבו – באופן יוצא דופן – הפן הממלכתי והפן הרוחני. הוא פעל בעקביות לצמצום העבודה הזרה בישראל, כינס את העם לתפילה ועורר אותם לחזרה בתשובה. במקביל הנהיג את ישראל למלחמה נגד הפלישתים, והשיב להם את עצמאותם לאחר שעבוד של עשרים שנה. בכל אותן שנים נדד שמואל בין אזורים שונים – בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה – ושפט את ישראל בכל עניין ומחלוקת שהובאו לפתחו. כשופט נהג שמואל ביושר ובניקיון כפיים, והתרחק מאוד מן השוחד. כאשר הוא שואל את בני ישראל "אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי", עונים לו העם מיד " לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה".

    לבקשת בני ישראל, ממנה שמואל את שאול בן קיש – איש שבט בנימין – למלך הראשון בישראל. שמואל תמך בשאול וליווה אותו אישית בשלבי התבססות שלטונו, אולם שאול לא שמע להנחיותיו של שמואל בשתי מלחמות שונות – בפלישתים ובעמלק, ולכן ציווה ה' את שמואל לבחור במלך אחר. שמואל נענה ומשח בבית לחם את דוד – צעיר בניו של ישי. 

    מכאן ועד לפטירתו התרחק שמואל משני המלכים – דוד ושאול. בסיפור יוצא דופן, התגלה שמואל פעם נוספת אל שאול – וזאת באמצעות בעלת האוב מעין דור אשר זימנה את רוחו של שמואל המת מן העולם הבא. בהתגלות זו ניבא שמואל מפלה לישראל במלחמתם הקרבה עם הפלישתים, מלחמה בה ייפלו חלל גם שאול ושלושת בניו – "וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי, גַּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים".

    על-פי התלמוד (זבחים נ"ד) הניח שמואל את היסודות העיוניים להלכות בית המקדש, והסדיר מחדש את החלוקה למשמרות כהונה (תענית כ"ז). הוא נמנה (סוכה נ"ב) כאחד משמונה "נסיכי אדם" בהיסטוריה של העם היהודי, לצד אליהו הנביא ומלך המשיח. בספר תהילים (צ"ט) נזכר שמואל בנשימה אחת עם גדולי המנהיגים שקמו לעם היהודי: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", ומתוך כך מגיע המדרש למסקנה: "מלמד ששקול שמואל כנגד משה ואהרון כאחד". 

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    מנהג קדום הוא לעלות לשם בכ"ח ובכ"ט באייר, ללמוד (בעיקר בחכמת הקבלה) ולהרבות בתפילה. מדי שנה מתקיים טקס ההדלקה על הקבר בתאריך זה. 

  • סגולות

    שמואל נולד לאחר שנים של עקרות, ולכן נחשב קברו למקום המסוגל לפקידת עקרות. בשל היותו נביא ושופט, יש הנוהגים להתפלל במקום להצלחת ילדיהם בלימודים ובהליכה בדרך הישר והטוב. שמואל התפרסם בכך שלא החזיק אצלו שום רכוש וממון שאינם שלו אלא החזירם מיד לבעליהם, לכן ישנה סגולה והקפדה יתרה לתת צדקה בעת העלייה לקברו.

המשך קריאה אודות המקום

אתר נבי סמואל חולש על כל ההרים שסביבו וכן על צומת הדרכים העתיקות שעברה בעמק תחתיו. בשל מקומו האסטרטגי היה המקום מיושב במשך תקופות רבות. הממצאים הקדומים ביותר שנמצאו באתר הנם מתקופת בית ראשון.

על אף המסורות הקדומות המזהות את נבי סמואל עם רמה – עיר מגוריו ומקום קבורתו של שמואל – עלו בשנים האחרונות השערות חלופיות ולפיהן נמצאת רמה במקום אחר, צפוני יותר. עם זאת, הנוסע הידוע רבי בנימין מטודלה (המאה ה-12 לסה"נ) כתב כי הצלבנים העבירו את עצמותיו של שמואל מקברו המקורי אל אתר הקבר המוכר לנו כיום.  

נבי סמואל מזוהה כקברו של שמואל הנביא כבר בכתבים מוסלמיים מהמאה ה-10 לסה"נ, ויש עדויות לכך שמאותה תקופה היה נבי סמואל מוקד מרכזי לעליה לרגל. החל מהמאה ה-12 לסה"נ אין כמעט מבקר בארץ שלא מזכיר את המקום בכתביו.

לאורך דורות רבים נשמרה זכותם של היהודים להתפלל במקום, אם כי לא ניתן היה למנוע מחלוקות וחיכוכים שפרצו מדי פעם בינם לבין המוסלמים. עד ראשית המאה ה-18 לסה"נ היה זה אתר מרכזי לעליה לרגל, והתקיימו בו "תיקונים" והילולות, כמו גם טקסי "חלאקה" – התספורת הראשונה לילדים שהגיעו לגיל שלוש. מצב זה השתנה בראשית המאה ה-18 לסה"נ. הפחה הטורקי האשים את היהודים בהשחתת האתר ואסר עליהם את הכניסה אליו. טקסי החלאקה עברו למירון – לקבר רשב"י – ובמשך למעלה ממאה שנים פקדו יהודים מעטים את קבר שמואל הנביא, בדרך כלל תמורת תשלום.

בשל מיקומו הטקטי של נבי סמואל התקיימו במקום סדרה של קרבות קשים במלחמת העולם הראשונה. לאחר שנכבש לבסוף על-ידי הבריטים, הם החזיקו באזור עד לתום תקופת המנדט. במהלך מלחמת השחרור נכשלה התקפה של צה"ל על המתחם, והמקום נשאר בשליטת הירדנים עד למלחמת ששת הימים. ביום כ"ח באייר – יום שחרור ירושלים – נכבש גם מתחם קבר שמואל הנביא. 

דילוג לתוכן