banner icon

קבר רבן גמליאל דְיבנה

Line
banner icon

"צדק צדק תרדף" – הלֵך אחר חכמים לישיבה:…  אחר רבן גמליאל ליבנה [סנהדרין ל"ב]

נשיא הסנהדרין ביבנה שלאחר החורבן. נצר להלל הזקן וסבו של רבי יהודה הנשיא – חותם המשנה.

אחרי חורבן המקדש ואובדן מוסדות השלטון והמשפט, הוביל רבן גמליאל בעוז ובענווה את שיקום העולם היהודי תחת שלטון רומא. הוא ריכז בידיו מחדש את סמכויות ההנהגה, פעל בתקיפות להכרעה במחלוקות הלכתיות, ונטל חלק מרכזי בעיצוב עולם המצוות בעידן נטול מקדש.

כל חייו פעל רבן גמליאל מתוך תחושת שליחות עמוקה, ובנחישות אשר הובילה לא פעם להתנגשויות בינו ובין חכמים אחרים. הוא העיד על עצמו: "גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל". למרות מנהיגותו התקיפה היה רחום ורגיש לבריות, והגמרא (סנהדרין ק"ד) מספרת כי כאשר נפטר בנה של שכנתו, "והייתה בוכה עליו בלילה. שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה, עד שנשרו ריסי עיניו".

  • תיאור המקום

    קברו של רבן גמליאל נמצא בסמוך לעיר יבנה, באזור המכונה כיום "גן הסנהדרין". במקום ישנו מבנה אבן גדול שנבנה על-ידי המוסלמים במאה ה-13 לסה"נ, ועל ראשו שתי כיפות. במקום יש בית כנסת וכן אולם גדול שיכול לשמש לסעודות, ולידו מדשאה גדולה. הציון פתוח בדרך כלל רק בשעות היום.

  • אודות הצדיק רבן גמליאל

    רבן גמליאל היה נשיא הסנהדרין בדור יבנה, בתקופה שבין המרד הגדול שהסתיים בחורבן בית המקדש ומרד בר כוכבא שהסתיים בחורבן ירושלים ויהודה. אביו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, נמנה בין "עשרת הרוגי מלכות" – גדולי ישראל אשר הוצאו להורג על-ידי הרומאים בתקופת שתי המרידות. את מקומו של האב רבן שמעון תפס רבן יוחנן בן-זכאי שנשא ונתן עם הרומאים על הסדרי הכניעה של ירושלים. לצד בקשתו המפורסמת "תנו לי יבנה וחכמיה" ביקש רבן יוחנן גם את "שושלת רבן גמליאל הזקן", מכיוון שביקש להשיב את תפקיד הנשיאות הרשמי לידי אחד מיורשיו הטבעיים. ואכן, לאחר שהחלה הסנהדרין להתבסס ביבנה, ועם חילופי השלטון ברומא בשלהי המאה ה-1 לסה"נ, בשלו התנאים – ורבן גמליאל נתמנה לנשיא.

    רבן גמליאל [המכונה לעיתים גם "רבן גמליאל דיבנה" כדי להבדילו מסבו, רבן גמליאל הזקן] כיהן בנשיאות בתקופה סוערת ומורכבת. הוא מילא את תפקידו ביד רמה, ופעל במסירות לייצב את ספינת העם היהודי שהיטלטלה עדיין על גלי החורבן הסוערים. תחת הנהגתו נתקבלה באופן כולל ההלכה כבית הלל, ונדחתה שיטתם של בית שמאי. כאשר רבי אליעזר בן הורקנוס, גיסו של רבן גמליאל, התעקש לפסוק כבית שמאי בעניין טהרתו של "תנורו של עכנאי" (ראו בבא מציעא נ"ט), נידה אותו רבן גמליאל מבית המדרש והעיד על עצמו "גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל". 

    תחום נוסף בו פעל רבן גמליאל על מנת להרבות אחדות בישראל היה קביעת לוח השנה והמועדים. בימי המקדש נתונה הייתה סמכות קביעת המועדים לסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבמקדש. לאחר החורבן קבע רבן גמליאל כי הסנהדרין ביבנה תתנהל באותו אופן ותקבע באופן בלעדי את מועדי השנה. כאשר ערערו על הכרעתו כמה חכמים ובראשם רבי יהושע, גזר עליו רבן גמליאל להתייצב אצלו ביום הכיפורים שתאם לחשבונו של רבי יהושע, כדי להראות קבל עם ועדה שרבי יהושע קיבל את הכרעתו כנשיא ושמר את מצוות הצום ביום הקודם. כשהגיע אליו רבי יהושע באותו היום, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי.

    לא הייתה זו המחלוקת היחידה בין רבן גמליאל לרבי יהושע, שהיה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. רבן גמליאל קבע נוסח תפילה אחיד, ופסק ששלוש תפילות ביום הן חובה. רבי יהושע פסק, לעומתו, כי תפילת ערבית איננה חובה, אלא רשות – דבר שהוביל לעימות חריף בין השניים. חכמי בית המדרש לא הסכימו לקבל עוד את יחסו התקיף של הנשיא, ובעצה אחת הסכימו כולם להדיחו מתפקידו ולמנות במקומו את רבי אלעזר בן עזריה. על פי המסופר בתלמוד (ברכות כ"ח) הלך רבן גמליאל אל רבי יהושע והתפייס עמו, וחכמים התרצו להשיבו לתפקיד הנשיא, לצדו של רבי אלעזר. 

    רבן גמליאל נסע רבות ברחבי הארץ כדי לתקן תקנות, לפסוק הלכה ולהשיב על שאלות. הוא קיים מערכת קשרים עם השלטונות הרומיים, והתלמוד מתעד את הפלגותיו למפגשים בסנאט הרומאי. גם ברגעי מותו חשב על הנהגת הציבור, וביקש שיקברוהו בכלי פשתן פשוטים ולא בתכריכים יקרים, על מנת לתת דוגמה לעשירי העם, ולאחד את מנהגי הקבורה לעשירים ולעניים. מאז ועד היום נוהגים יהודים להיקבר כפי שנהג רבן גמליאל. 

המשך קריאה אודות המקום

ציון קברו של רבן גמליאל נמצא בקצה אזור התעשייה של יבנה. עד המאה ה-13 לסה"נ אין בידינו מסורת או עדות מפורשת על מקומו של הקבר, והוא בולט בהעדרו גם מרשימותיו של גדול הנוסעים – רבי בנימין מטודלה. הנוסע והגיאוגרף אשתורי הפרחי, שהגיע לישראל במאה ה-14, מתייחס לציון כאל קבר מוסלמי של אבו-הוריירה – אחד מבני לווייתו של הנביא מוחמד.  זיהוי זה סותר את המסורת המוסלמית עצמה ולפיה נקבר אבו-הוריירה במדינה שבערב הסעודית. מאוחר יותר כבר מתועד הקבר בכתבי הנוסעים, כגול יעקב השליח שמציין כי על קבר רבן גמליאל "יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים.  בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה". כיום מונחת פרוכת על ציון הקבר המשוער, ועליה נכתב ציטוט של רבן גמליאל: "איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת" (משנה ברכות ב, ה') – ציטוט המתייחס להקפדתו של רבן גמליאל לקיים מצוות קריאת שמע גם בשעה שעל פי ההלכה היה פטור מכך. 

אתר הקבר נמצא באזור עירוני. הוא בנוי אבן מסותת בשני גוונים, ובחזיתו מדרגות רחבות וכמה עצי דקל. לידו מדשאה גדולה ופינות צל, מתקני משחקים ושולחנות לישיבה. המבנה עצמו הוא גדול יחסית, ומכיל אולם קטן המאפשר התכנסות או סעודת מצווה. המתחם אינו פתוח באופן חופשי ויש לברר את שעות הפתיחה כפי שנקבעו על-ידי הרשות המקומית.

דילוג לתוכן