רבי זכריה בן הקצב היה כהן שחי בירושלים וראה בעיניו את חיילי רומא נכנסים לירושלים. העיד על עצמו כי אף בימים הקשים של כיבוש העיר לא הרחיק לרגע מאשתו: "… הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ (משנה כתובות פ"ב מ"ט).
קבר רבי זכריה בן הקצב נמצא בסמוך לכפר חנניה, לא רחוק מקבריהם של רבי חנניה בן עקשיא ורבי אליעזר בן יעקב. זוהי מערת קבורה ועליה חופה מבנה קטן ובראשו כיפה.
רבי זכריה בן הקצב נודע בכך שקיבל את פסיקת חכמי דורו שאסרו עליו להוסיף להתייחד עם אשתו על אף שהעיד בשבועה כי "לא זזה ידה מתוך ידו", שכן בהיות העיר נתונה במהומת הכיבוש בידי חילות רומי חוששין לכל הנשים שנטמאו. רבי זכריה לא גירש את אשתו אלא הוסיף לכבדה ועשה לה בית בסמוך אליו, והיה נפגש עמה תמיד בנוכחות בניהם.