banner icon

קבר רבי טרפון

Line
banner icon

"אמרו עליו על רבי טרפון, בשעה שתלמיד חכם היה נכנס אצלו והיה אומר לו: שְנה לי! מביא לו מקרא ומשנה, מדרש, הלכות ואגדות, כיוון שיצא מלפניו – היה מלא ברכה וטוב (אדר"נ)

רבי טרפון היה מזקני דור יבנה. בן למשפחת כהנים, בר פלוגתא של רבי עקיבא ורבו של רבי יהודה. 

רבי טרפון חי ופעל בעיר לוד. הוא היה כהן, ובצעירותו הספיק עוד לעבוד בבית המקדש. האריך ימים שנים רבות לאחר החורבן, ונפטר כנראה בסמוך למרד בר-כוכבא. הקפיד במצוות הצדקה אותה חילק מהונו הרב, ונודע גם בזכות הקפדתו הרבה במצוות כיבוד אב ואם.

רבי טרפון נמנה על החכמים שהתקבצו ביבנה לאחר החורבן, והשתתף בדיוני הסנהדרין שהתקיימו שם. כאשר התאספו החכמים בעליית בית נתזא היה רבי טרפון יושב בראש, ושם גם הכריע בדעתו כי המצוות המעשיות גדולות מן הלימוד התיאורטי (קידושין דף מ'). דעותיו מובאות במשנה בתחומים רבים, החל בדיני תפילה וברכות, עבור בדיני נזיקין וממונות, וכלה בדיני טומאה וטהרה.  

  • תיאור המקום

    קברו של רבי טרפון נמצא בסמוך לישוב קדיתא, מצפון לעיר צפת. ציון הקבר הנו מצבה כחולה מאורכת הניצבת בצלו של עץ אלה אדיר ממדים.

  • אודות רבי טרפון

    התנא רבי טרפון היה מן הדמויות המרכזיות בתקופת המשנה. הוא היה בן למשפחת כהנים, ובנערותו זכה לעבוד כמה שנים בבית המקדש טרם החורבן. זיכרונותיו מבית המקדש הובאו כמה פעמים במשנה ובתלמוד, למשל: "פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול…" (בבלי קידושין דף ע"א).

    רבי טרפון היה אדם עשיר, ומסופר עליו שאירס 300 נשים בשנת בצורת כדי שהן תוכלנה לאכול בתרומה מדין אשת כהן. פעם אחת הציע לו רבי עקיבא להשתתף עמו בהשקעה כלכלית של קניית בתים וקרקעות, ורבי טרפון נענה והפקיד סכום כסף לא מבוטל בידו של רבי עקיבא. רבי עקיבא נטל את הכסף והשתמש בו לצדקה. כאשר ביקש רבי טרפון לראות את פרותיה של ההשקעה הכספית, הביאו רבי עקיבא לבית המדרש,  שם הקריא באזניו תלמיד צעיר את הפסוק מתהלים: "פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד". 

    רבי טרפון היה מבוגר מרבי עקיבא, ורבי עקיבא מכבדו אך לא מהסס גם לחלוק עליו. רבי טרפון לא בוש לשאול את רבי עקיבא בהלכות שאינו זוכר, ואף מודה בטעותו באזניו של רבי עקיבא תוך שהוא משבחו: "עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים"! (קידושין דף ס"ו ע"ב).

    מקום מושבו של רבי טרפון היה בעיר לוד, והוא שפסק הלכה לתושביה. מלוד היה מגיע גם ליבנה, מקום מושב הסנהדרין וההנהגה הרוחנית לאחר החורבן, והיה שותף לדיוני החכמים שם תחת הנהגתו של רבן גמליאל דיבנה. פעמים רבות הוזכר רבי טרפון בראש החכמים, מפאת כבודו וגילו. הוא נודע בסגנון הדיון הסוער שלו, ופעמים רבות היה מתבטא בביטוי מיוחד "אקפח את בני" כשרצה להדגיש את בטחונו בדעתו שלו כנגד החולקים עליו. שנים רבות לאחר פטירתו נקלע רבי יהודה הנשיא ללוד ושאל "יש לו בנים לאותו זקן שהיה מקפח את בניו", וסייע לנכדו של רבי טרפון לשוב למוטב (בבא מציעא דף פ"ה ע"א).

    תלמידו המובהק של רבי טרפון היה רבי יהודה, שמסר הלכות רבות משמו. אחד הדברים שהקפיד בהם רבי טרפון היה שלא ליהנות מכבוד התורה, וכמאמר רבי צדוק במשנה (אבות פ"ד) "אל תעשם עטרה להתגדל בהם". ופעם אחת היה בא רבי טרפון בכרם, וחשד בעל הכרם שזהו גנב שהיה נוטל ענבים מכרמו כל השנה, והתנפל עליו וכפתו בחזקה ועמד להשליכו לנהר. אמר רבי טרפון "אוי לו לטרפון שהרגו זה". כיוון שהכיר בעל הכרם שהוא רבי טרפון המפורסם מיד הניחו וברח לו, והיה רבי טרפון מצטער כל חייו על שהשתמש בתוארו ובשמו כדי להינצל, במקום לשחדו בממון ולפייסו (ראו פירוש המשניות לרמב"ם, אבות פ"ד משנה ה')

    עוד נודע רבי טרפון בזכות הקפדתו היתרה במצוות כיבוד אם. בכל פעם שהייתה אמו רוצה לעלות או לרדת ממיטתה, היה רבי טרפון מתכופף כדי שהיא תוכל להיעזר בו. פעם אחת היה רבי טרפון מטייל עם אמו, ואותו היום שבת היה, ונקרעה רצועה בסנדלה. רכן רבי טרפון והניח ידיו מתחת לכף רגלה של אמו, וכך היו מהלכים בחזרה לבית כדי שלא תדרוך על הארץ ותצטער (קידושין דף ל"א). על שום מידת חסידות זו והכבוד הרב שרחשו לו חבריו היו מכנים אותו בשם "אביהם של ישראל" (ירו' יומא פ"א הלכה א').

המשך קריאה אודות המקום

רבי טרפון נפטר ככל הנראה לפני פרוץ מרד בר כוכבא או מיד בתחילתו. במקצת מן המקורות הוא נמנה ברשימת עשרת הרוגי מלכות, אך לפי רוב הגרסאות נפטר כנראה מוות טבעי ולא הוצא להורג בידי הרומאים. קברו של רבי טרפון נמצא בסמוך לישוב קדיתא, מצפון לעיר צפת. ציון הקבר הנו מצבה כחולה מאורכת הניצבת בצלו של עץ אלה אדיר ממדים. בסמוך למקום נמצא גם קברו של האמורא רבי כרוספדאי, קברו של התנא רבי יוסי בן יעקב, וכן "מערת האידרא" – מערה שבה על פי המסורת נערך כינוס "האידרא רבה" של רבי שמעון בר-יוחאי ותלמידיו, שם גילה להם חלק מסודות התורה. 

דילוג לתוכן