קבר רבי ישמעאל כהן גדול

רבי ישמעאל כהן גדול היה תנא ששימש בכהונה גדולה בשלהי ימי הבית השני. בשונה מכוהנים גדולים רבים שכיהנו בתקופת בית שני מבלי להיות ראויים לכך, וזאת באמצעות מתן שוחד, מוזכר רבי ישמעאל כאדם קדוש. בגמרא במסכת ברכות (דף ז ע"א) מסופר שפעם אחת כאשר נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים להקטיר קטורת, זכה להתגלות א-להית בה ראה כביכול את הקב"ה, ובאותו מעמד אמר לו הקב"ה: "ישמעאל בני, ברכני", והוא השיב לו: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים…".

ועוד מסופר (במדרש "אלה אזכרה"), כי כאשר נתבעו ראשוני החכמים להיהרג בידי מלכות רומי, הזכיר רבי ישמעאל את השם המפורש ועלה למרומים, שם נודע לו כי אכן נגזרו הדברים משמים על "עשרה הרוגי מלכות" ולא ניתן יהיה לשנות את הגזירה. 

כפי שצוין, ראשוני החכמים שנלקחו בידי הרומאים כדי להוציאם להורג היו רבי ישמעאל כהן גדול עצמו ורבן שמעון בן גמליאל הזקן, ועל פי הגורל שהפילו, רבן שמעון בן גמליאל נהרג תחילה. בנוסח שבמדרש מסופר כי כאשר נטל רבי ישמעאל כהן גדול את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל בין ירכותיו וצווח עליו במר נפש ואמר "אי תורה ואי שכרה!  הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשונות איך עתה לוחכת את העפר", והיה מתאונן ובוכה על רבן שמעון בן גמליאל, אמר לו הקיסר (שנכח במקום) מה זה ומה זה זקן שאתה בוכה על חבירך היה לך לבכות על עצמך, אמר לו רבי ישמעאל: איני בוכה על עצמי שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה, ועל שקדמני בישיבה של מעלה אני בוכה.  

ועוד מסופר שם כי כאשר עמדו להרוג את רבי ישמעאל כהן גדול, הביטה בו בת הקיסר וחמדה את יופיו שפניו היו דומים לפני מלאך, וביקשה מאביה שיפשיטו את עור פניו של רבי ישמעאל בעודו חי, וכאשר הגיעו למקום תפילין, צרח בקול מר ליוצר נשמתו. למשמע הצעקה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?!", אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה לבני גזירה היא ואין מי שיפר אותה. יצאה בת קול ואמרה: "אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו". וכששמע רבי ישמעאל כך, שתק. אמר לו הקיסר, עד עתה לא בכית ולא צעקת ועתה אתה צועק, אמר לו: לא על נשמתי אני צועק אלא על מצות תפילין שלוקחין ממני. אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח בא-להיך, אמר לו: "הן יקטלני – לו איחל" (איוב י"ג ט"ו), מיד יצאה נשמתו של ר' ישמעאל.

בגמרא (חולין קכ"ג ע"א) מסופר כי העור המשומר של פניו של רבי ישמעאל כהן גדול היה בשימוש מסוים בצבא הרומי, שנהג להשתמש לצרכים מאגיים בעורות שכאלה (הנקראים בלשון הגמרא "קרקפילין"). וכפי שכתוב שם: "תנו רבנן: ליגיון העובר ממקום למקום ונכנס לבית – הבית טמא, שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין, ואל תתמה – שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש מלכים". (וכתב שם רש"י שם: "קרקפלין – עור ראש אדם מת, וזה למכשפוּת במלחמה"). ועוד מסופר אודות זה בגמרא (עבודה זרה י"א ע"ב), כי ברומא נהגו לחגוג חג מיוחד פעם בשבעים שנה, ובו לעגו ליהודים, ובחג זה באירוע היתולי עשו שימוש בקרקפילו של רבי ישמעאל כהן גדול, וכדברי רש"י שם: "קרקיפלו של ר' ישמעאל – כהן גדול ומהרוגי מלכות היה, ומתוך יופיו נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקוימת ולא ישתנה ועדיין מונח בגנזי רומי".

בכ"ה סיוון, יום הוצאתו להורג, מגיעים אלפים למקום לרגל ההילולה.