פעם אחת חלה רבי כרוספדאי, ובאו רבי יוסי בן קסמא וחכמים אחרים לבקרו. הדבר היה ביום השבת, ומצבו של רבי כרוספדאי הידרדר במהירות והוא נפטר. החכמים ראו את מותו כאבדן של חכם האמת האחרון, אחר שכמה חכמים נפטרו לפניו, וכינו זאת "שבר על שבר". אולם בצאת השבת, לתדהמתם, פתח רבי כרוספדאי את עיניו ושב לחיים. הוא ביקש מהם ללכת לבתיהם ולשוב כעבור כמה ימים, כדי שיוכל לסדר ולערוך לפניהם את כל החידושים שתגלו לו בעולם העליון והוא הצטווה למסור להם. קראו עליו החכמים את הפסוק "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו" – שעל אף שעבר בעמק הבכא של המוות, הצליח לשוב אל מעיינות מי החיים ולהוסיף ברכה לעולם ((זוהר חדש מדרש רות רלח) . החכמים היו ממשיכים לבוא אל ביתו וללמוד מחידושיו, ואף בליל חג השבועות נתוועדו אצלו. אותה עת נפטר רבי כרוספדאי לבית עולמו והוא עדיין צעיר, אולם החכמים המשיכו ללמוד תורה ונתגלו להם רזים עליונים בסוד יציאת הנפש מן העולם (תיקו"ז דף קל"ז).