קבר בניהו בן יהוידע

כאשר מונה המקרא את רשימת גיבוריו של המלך דוד, שמור בה מקום של כבוד לבניהו בן-יהוידע. מסופר עליו כי באחד הקרבות נשבר נשקו, אך הוא הצליח לחטוף את חניתו של אויבו ולגבור עליו באמצעותה. עוד מסופר עליו כי ירד לגוב אריות וגבר בידיים ריקות על האריה שבפנים. בזכות גבורתו זו מינה אותו דוד לתפקידים מיוחדים – "וישימהו דוד על משמעתו" (שמואל ב' פרק כ"ג). 

המדרשים מפליגים בשבח מעלתו הרוחנית של בניהו. בין השאר מספרים עליו כי היה שובר וכותש את הקרח בבורות המים כדי לטבול בחורף, וכן שהיה לומד בבקיאות גדולה והיה חוזר על כל מדרש ההלכה "ספרא דבי רב" ביום אחד (ברכות דף י"ח ע"ב). עוד מסופר עליו (גיטין דף ס"ח ע"א) כי יצא בשליחותו של המלך שלמה כדי לשבות את אשמדאי ראש השדים ולהוציא ממנו כמה סודות שהיו נחוצים לבניין בית המקדש. בניהו הצליח במשימתו באמצעות שילוב של ערמה וכוח, ולאחר שכבל את אשמדאי בשלשלת שחרוט עליה השם המפורש – הביאו לפני שלמה לארמונו שבירושלים. 

בשילוב ייחודי זה של "ספרא וסיפא" הלך בניהו בעקבות דוד שהיה אף הוא "עדינו העצני" והיה לומד תורה בלילות ויוצא לקרבות בראש צבאותיו בימים. דמותו היא המקור לרעיון העמוק כי "צדיקים אף במיתתם קרואים חיים" – שאין שיני הזמן ופגעי העולם הגשמי יכולים לעצור את חידוש האור הרוחני שהביאו לעולם.