קבר רבי שמעון בן אלעזר

רבי שמעון בן אלעזר היה מתנאי הגליל במאה השנייה לסה"נ. במשך שנים רבות למד אצל רבי מאיר, עד שהעיד על עצמו "משרת הייתי את ר' מאיר" [ירו' מועד קטן, פ"ג ה"א], והיה עושה שליחותו או מעיד על מנהגיו או מוסר מפסקיו ומתורתו. במקורות רבים אחרים במשנה ובתוספתא מצאנו את רבי שמעון בן אלעזר  כשהוא חולק על חכמי דורו וביניהם רבי יהודה הנשיא, רבי יאשיה ורבי נתן. 

פעם אחת היה רבי שמעון חוזר מבית המדרש והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. בדרכו חזרה ברכו לשלום אדם שהזדמן לפניו בדרך. ראה רבי שמעון שאותו אדם הוא מכוער ביותר ולא השיב לברכתו, אלא זלזל במראהו החיצוני. אמר לו אותו אדם: לך ואמור לאומן שעשני (הקב"ה) "כמה מכוער כלי זה שעשית". כיוון שהבין רבי שמעון שחטא והלבין את פניו של אותו אדם, מיד ירד מעל החמור וביקש את סליחתו. אולם אותו אדם מאן לסלוח, והיה מהלך אחריו עד שהגיעו לעירו. כיוון שהגיעו, יצאו כל אנשי העיר לקבל את פניו, והיו קוראים "שלום עליך, רבי!". שאל אותם אותו אדם: "למי אתם קוראים רבי?". אמרו לו: לזה שמהלך אחריך. אמר להם: אם רבי הוא – הלוואי ולא ירבו כמותו בישראל! וסיפר להם מה שהיה. הפצירו בו אנשי העיר לנהוג במידתו של הקב"ה ולסלוח לרבי שמעון בן אלעזר, עד שלבסוף נענה להם וסלח לו. באוה שעה נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש ולימד: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז [תענית דף כ' ע"א].