קברו של לוי בר סיסי

בצעירותו היה לוי לומד חברותא במקרא עם רבי שמעון בנו של רבי ("רבינו הקדוש", רבי יהודה הנשיא). פעם אחת כשסיימו ללמוד בספר אחד התגלע ביניהם ויכוח איזה ספר חדש להתחיל ללמוד: לוי ביקש ללמוד "משלי", אולם רבי שמעון החליט שילמדו תהלים. כשהגיעו לפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו" (בפרק הראשון של תהלים) הסביר להם רבי: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ". קם לוי, סגר את הספר ואמר לרבו: נתת לי רשות לעמוד מלימודי זה, שכן לא חפצתי בלימוד ספר תהלים… (בבלי עבודה זרה, דף י"ט ע"א). רבי העריך מאוד את חכמתו של לוי, וכאשר ביקשו ממנו אנשי כפר סימוניא למנות עליהם חכם, הוא שלח לשם את לוי. כאשר קיבלו את התפקיד לא הצליח לענות להם על השאלה הראשונה שנשאל – שאלה פשוטה בפירוש פסוק מספר דניאל. לוי חזר לרבי והאחרון האיר את עיניו בפירוש הפסוק, ולוי חזר להנהיג את הקהילה בדרכו ובידיעותיו (תנחומא צו, ה). לוי היה גבוה וצולע האחת מרגליו. על נסיבות פציעתו מסופר בירושלמי (סוכה כ״ד א) כי פעם אחת היו לומדים בבית המדרש של רבי על כריעה והשתחויה. רבי חייא הדגים להם כריעה ונפצע ברגלו, אך לבסוף החלים. לוי הדגים קידה – שהיא קשה יותר לביצוע – ונפצע ברגלו באופן שהפך אותו צולע לכל ימיו. דבר זה הפך לסימן ההיכר שלו, וכאשר מאוחר יותר מספרים לרב בבבל שהגיע מארץ ישראל חכם גבוה שהוא צולע ברגלו – מיד מסיק רב שמדובר בלוי (שבת דף נ"ט ע"ב). ואף רבי שמעון ברבי – בעידנא דרתחא – משיב ללוי בהערה עוקצנית "צריכים לך ולצליעתך" (כתובת דף ק"ג ע"ב). מהגעתו של לוי לבבל מסיק רב כי מחליפו של רבי בראשות הישיבה – רבי אפס – נפטר, ובמקומו התמנה רבי חנינא שהיה עד אז החברותא של לוי, ומכיוון שלא נותר ללוי עם מי ללמוד – הוא ירד לבבל. לאחר פטירתו של לוי נודע לשמואל כי בשמים הקפידו על לוי שלא קיבל את מרותו של רבי אפס ולא ישב לפניו בישיבה. שמואל, שזכה להכיר את לוי בשנותיו האחרונות כחברותא של אביו, התפלל בעדו עד שמחלו לו והכניסו אותו בשערי מתיבתא דרקיעא (ברכות דף י"ח ע"ב).  את אביו של שמואל הכיר לוי כאשר בחר להשתקע בנהרדעא. כוכבו של שמואל כבר דרך ותלמידים רבים היו יושבים לפניו, ובסורא עלתה ישיבתו של רב כפורחת. על רקע זה מצאו שני זקני הדור שבבל – לוי ואביו של שמואל – שפה משותפת. הם היו יושבים ועוסקים בתורה בבית הכנסת המפורסם "שף ויתיב" שבנהרדעא, ושאלות בהלכה היו נשלחות ללוי מיישובי האיזור. פעם אחת שלחו אליו אנשי הכפר בשכר סידרה של שאלות, אולם עד שהגיע אליו השליח – נפטר לוי לבית עולמו, לכן ביקש שמואל מרב מנשיא לענות במקומו. בהלוייתו של לוי הספיד אותו אביו של שמואל במשל: למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם והיה בו מאה גפנים והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. עמד הכרם על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים… עמד על עץ אחד ועדיין היה עושה מאה חביות של יין. לכן היה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקב"ה, שהיה חכם אחד ששרד מדור הנפילים והכיל לבדו את כל תורתם. (ירושלמי ברכות דף כ ע"ב).