קבר האמורא מר זוטרא

מר זוטרא חי בעיר הבבלית פומבדיתא, הסמוכה לנהר פרת. היה חברם הקרוב של רב אשי ושל מרימר. מימרא מפורסמת שלו היא, שכאשר קובעים תענית בגלל איזו סיבה, השכר של התענית (כלומר הזכות העיקרית של התענית), היא הצדקה שנוהגים לעניים בזמן התענית (ברכות דף ו' ע"א).

מר זוטרא כיהן זמן מה כראש ישיבת פומבדיתא, כנראה לאחר כהונתו של חברו אמימר. מר זוטרא, רב אשי ואמימר פעלו תקופה מסוימת יחד, והם נזכרים לא פעם בגמרא כשהם דנים בהלכה זה עם זה או עוסקים בצרכי הציבור. בעלותו על משכבו היה מר זוטרא נוהג לומר כי הוא סולח לכל מי ציער אותו באותו יום (מגילה דף כ"ח ע"א). מנהג זה פשט בקהילות רבות בישראל, שהוסיפו דברים בסגנון זה לנוסח "קריאת שמע שעל המיטה", הנאמרת לפני ההליכה לישון. בגמרא מוזכר לעיתים "מר זוטרא חסידא" כלומר מר זוטרא החסיד, וכפי הנראה הכוונה היא למר זוטרא זה שחי בסוף תקופת האמוראים.