מערת אליהו הנביא

אליהו הנביא פעל בשומרון, בירתה של ממלכת ישראל, בזמנם של המלך אחאב שהיה נשוי לאיזבל בת אתבעל מלך צידונים, ובנו המלך אחזיה. בתקופה זו בהשפעת איזבל, פשתה בישראל עבודת הבעל. אליהו הנביא קינא את קנאת ה' ולחם בנביאי הבעל. 

אליהו הוא גם הנביא שעתיד להתגלות קודם ביאת המשיח, וכפי שנאמר בנבואת מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". ואשר על כן הוא מוזכר רבות במדרשים העוסקים בגאולה, וכן בפיוטים שזה ענינים. (במקרא מתוארת גם חזותו, וזאת במילים:"אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו", ולעיתים בפיוטים בהם הוא מוזכר, נעשה שימוש בתיאור זה).

מוצאו ושבטו של אליהו אינם מוזכרים בתנ"ך מלבד היותו "מתושבי הגלעד". כנביא, אליהו אינו חושש להתעמת עם המלך אחאב, הן על רקע תמיכתו בנביאי הבעל והן על רקע שחיתותו המוסרית. בשיאם של עימותים אלו התמודד אליהו במעמד פומבי בראש הר הכרמל עם ארבע מאות וחמישים נביאי בעל וארבע מאות נביאי האשרה, עושי דברם של אחאב ואשתו איזבל. תפילתו של אליהו נענתה ואש ירדה מן השמים, וכל העם נענו ואמרו "ה' הוא הא-להים".

בראשית ימי הופעתו של אליהו הנביא. נרדפו נביאי ה' עד חורמה על-ידי המלך, ואף יותר מכך על ידי אשתו, המלכה הצידונית איזבל, שהעדיפה את נביאי האל הכנעני 'בעל', וכל אלה הייתה השפעה על חלקם גדולים של העם שפסח על שתי הסעיפים. במצב שנוצר התייצב אליהו בשליחות ה' לפני אחאב מלך ישראל, והכריז כי בעוונות המלך – "חַי ה'… אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר", ונמלט אל המדבר.

בתום שלוש שנות בצורת קשה ציווה ה' את אליהו לחזור אל אחאב ולנבא על בוא הגשם. אחאב, שרדף אחרי אליהו שלוש שנים ללא הצלחה, התקשה להאמין כי אליהו הוא העומד לפניו, והטיח בו את המילים: "הַאַתָּה זֶה, עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?!".אך אליהו השיב לו בתקיפות: "לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם-אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֺת ה". אליהו ציווה על אחאב לכנס את כל ישראל במרומי הר הכרמל, לצורך עימות פומבי עם קרוב לאלף מנביאי הבעל והאשרה "אוכלי שולחן איזבל". ושם במרומי הכרמל הציב אליהו מול המוני ישראל את הבחירה: "עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱ-לֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א י"ח). לאחר מכן נבנו במקום שני מזבחות, אחד לבעל ואחד לה', והובאו למקום שני פרים לשם הקרבה על המזבחות, אך מבלי להצית אש בעצים שעל המזבחות, ולהסתפק בכך שהנביאים השונים יתפללו שתרד אש ותוכיח עם מי האמת. 

אליהו הציע לנביאי הבעל שהם הרבים לבחור תחילה את הפר שאותו יש לשים על מזבח הבעל, ואחר כך לבקש מן העל שיוריד אש מן השמים על המזבח. ואחרי שהם זעקו לבעל במשך כחצי יום ולא נענו, העלה אליהו את הפר שלו על מזבח ה', וגם חפר תעלה סביב, ושפך מים רבים על המזבח וסביבתו, כדי למנוע חשד של איזו תחבולה שאמורה לגרום לאש להתלקח מאליה, ולאחר מכן התפלל לה' ותפילתו של אליהו נענתה מיד ואש ירדה על המזבח, והבעירה את עצם ואת בשר פר העולה, וגם את האבנים מהן נבנה המזבח, וגם את המים אשר בתעלה ליחכה.  ולמראה הנס הכריז כל העם בקול גדול: "ה' הוא הא-להים, ה' הוא הא-להים", ולאחר הבצורת הארוכה, התמלאו השמים בעננים וגשם החל סוף סוף לרדת. אליהו שינס את מתניו ורץ לפני מרכבתו של אחאב כל הדרך עד לארמון שבשומרון, ומכאן אמרו: ל"עולם תהא אימת מלכות עליך, שהרי אליהו רץ לפני אחאב המלך ואף שרשע היה (זבחים דף ק"א ע"ב, ועיין במהרש"א חידושי אגדות שם).

על אף שמעמד הר הכרמל הסתיים בהצלחה, נאלץ אליהו לברוח שוב אל המדבר מפני זעמה של המלכה איזבל. מיואש ושואל את נפשו למות הגיע אליהו להר חורב, שם נגלה אליו ה': " מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ "? ואליהו השיב: קַנֹּא קִנֵּאתִי לה'.. כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". (מלכים א י"ט) בתגובה אומר לו ה': "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה… – לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ – לֹא בָרַעַשׁ ה'; וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ – לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ – קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. בהתגלות זו מצווה ה' את אליהו לחזור ולמשוח את אלישע לנביא תחתיו. 

אליהו עוד המשיך לצאת ולבוא בארמון אחאב, השרוי במלחמה עם הארמים הגובלים עמו מצפון. באחד הימים נודע לו כי אחאב חמד את כרמו של שכנו, נבות היזרעאלי, ובעצת איזבל ביים כנגדו משפט שקר. במשפטו נמצא נבות חייב מיתה, ולאחר שהוצא להורג – נטל אחאב את כרמו. על רקע שחיתות מוסרית זו שוב ניגש אליהו להתעמת עם אחאב: "כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ?!" (מלכים א כ"א). אליהו מנבא כי שושלת אחאב תבוא אל קיצה, ואחאב עצמו ימות מוות משפיל בדיוק באותו מקום בו הוציא את נבות להורג – וכך אכן קרה לבסוף.

בסיום שליחותו זו של אליהו הנביא עלי אדמות, התלווה אליו אלישע ונכח בעליתו לשמים בגופו. תחילה בקע אליהו באדרתו את הירדן לשניים ושניהם עברו לגדה המזרחית של הירדן.  בעודם הולכים ומדברים, "וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב'). אלישע התקשה להיפרד ממורו ורבו וצעק: "אָבִי, אָבִי! רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו!", ואחר כך הרים אלישע את אדרת אליהו שנפלה ממנו בעת שעלה לשמים, ובקע באמצעותה את הירדן וחזר לצד המערבי של הירדן, ומשם הלך לכרמל ולשומרון, שם היה לממשיכו של אליהו.

אחרי עליתו המופלאה של אליהו ברכב אש וסוסי אש בסערה השמימה, הוא חזר להשמיע את דברו בעולם שנים אחדות אחרי עלייתו לשמים, וזאת במכתב תוכחה ואזהרה ששלח ליהורם מלך יהודה אשר היה נשוי לבת אחאב (דברי הימים-ב כ"א). וגם בתלמוד וגם במהלך הדורות המאוחרים יותר מוזכרים מידי פעם אירועים של אישים שאליהו הנביא נגלה עליהם. וכפי שכבר נזכר לעיל, אליהו הוא גם הנביא שעתיד להתגלות קודם ביאת המשיח.

לאליהו הנביא שעלה בסערה השמיימה, התייחד במהלך הדורות מקום ייחודי כנביא שחוזר ומופיע בנסיבות שונות.

התגלות ראשונה שלו לאחר מותו מוזכרת במקרא בספר דברי הימים-ב (פרק כ"א) שם מפורט מכתב ששלח ליהורם מלך יהודה (חתנו של אחאב מלך ישראל), ובו נכתב: "וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵֽאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ, תַּחַת אֲשֶׁר לֹֽא־הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה. וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב, וְגַם אֶת־אַחֶיךָ בֵית־אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ. הִנֵּה ה' נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל־ רְכוּשֶׁךָ. וְאַתָּה בָּחֳלָיִים רַבִּים בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ עַד־יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן־ הַחֹלִי יָמִים עַל־יָמִים".

בתלמוד אנו מוצאים את אליהו כשליח בין שמים לארץ המתגלה אל החכמים בנסיבות שונות. גם במהלך הדורות המאוחרים יותר התגלות של אליהו הנביא היא מקור לחידושי תורה נשגבים המתגלים לצדיקי הדור. 

לצד זה קיימת מסורת על התגלותו של אליהו בכל ברית מילה ובכל שולחן ליל סדר בפסח, עד כדי כך שהמנהג הוא למזוג כוס יין חמישית בליל הסדר שנקראת "כוס של אליהו הנביא", ולהציב כיסא עבורו בברית המילה – "כיסא של אליהו הנביא". 

בספר הזוהר בפרשת לך לך (דף צג) כתוב שבתגובה על כך שאליהו אמר "כי עזבו בריתך בני ישראל", אמר לו הקב"ה שהוא יזדמן לכל מקום שבו יתנו בני ישראל אות ברית בבשרם (כלומר בכל אירוע של ברית מילה), והפה אשר אמר שישראל עזבו את בריתו של הקב"ה, הוא יעיד על כך שהם מקיימים את הברית. (ובפירוש הרד"ק לספר מלאכי [פרק א' פסוק ג'], מובא מדרש ברוח זו, ושם כתוב כי תלונת אליהו: "כי עזבו בריתך" התייחסה לכך שממלכת אפרים, כלומר בממלכת ישראל, מנעה מאזרחי לקיים את ברית המילה).

וכבר הוזכרה לעיל נבואתו של מלאכי, אחרון הנביאים, שאת נבואתו הוא חתם בהבטחה ה-אלוהית: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא".