"נעשה נס ונבראו להם חרוב ומעיין של מים" (בבלי שבת דף ל"ג ע"ב; מתורגם)
מעיין הרשב"י והמערה
בעת שנמלטו רבי שמעון ובנו אלעזר מפני הרומאים (ראו בהרחבה בערך "קבר הרשב"י"), הסתתרו השניים במערה באיזור פקיעין. נעשה להם נס ובפתח המערה צמח עץ חרובים ולצידו בקע מעיין מים, וכך יכלו האב ובנו לאכול ולשתות בלי לצאת מפתח המערה.
לאחר שתים עשרה שנה עמד אליהו הנביא על פתח המערה ובישר להם כי מתו מבקשי רעתם. יצאו השניים מן המערה אולם כל מקום שנתנו בו את עיניהם וראו בה דבר עוול או עבירה – מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? שובו למערתכם". לאחר שנה נוספת יצאו ושוב לא נצרכו להסתתר. מקובל לומר כי באותן שנים נגלו להם סודותיו של ספר הזוהר.
מערת הרשב"י והמעיין נמצאים שניהם בפקיעין, אף כי נביעת המעיין כיום מרוחקת מפתח המערה. האגדה מספרת כי מקורם של המים בפסגות הרי מירון – מקום מנוחת עולמים של הרשב"י. בפתח המערה ניצב עץ חרוב אדיר מימדים, אולם כיום הוא "זקן ואינו עושה פירות" (ר' שמחה בן ר' יהושע מזאלזיץ)
