קבר התנא רבי דוסא בן הרכינס

מעמדו המיוחד של רבי דוסא בן הרכינס בא לידי ביטוי כאשר פרצה המחלוקת בין רבן גמליאל ורבי יהושע בעניין קידוש החודש. רבן גמליאל חקר עדים שהעידו כי ראו את הלבנה, קיבל את עדותם וקבע לפיה את מועד ראש-החודש. רבי יהושע טען כי יש בעדות זו סתירה פנימית והיא אינה מתיישבת עם ההגיון האסטרונומי של מחזור הירח, וקרא לרבן גמליאל לחזור בו. רבי דוסא בן הרכינס תמך בעמדתו של רבי יהושע, אולם רבן גמליאל לא חזר בו ואף דרש מרבי יהושע לבוא אליו ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונו של רבי יהושע, ובכך לחלל את קדושת היום. בצר לו בא רבי יהושע להתייעץ עם רבי דוסא, אולם רבי דוסא – למרות תמיכתו בעמדה ההלכתית של רבי יהושע – הראה לו את חשיבות הציות לנשיא הסנהדרין ועודד את רבי יהושע למחול על כבודו ולקבל את פסיקתו של רבן גמליאל (משנה ראש-השנה פ"ב מ"ט). בערוב ימיו של רבי דוסא נפסקה הלכה חדשה בדיני יבמות. רבי דוסא עצמו כבר היה ישיש מכדי לפקוד את ספסלי בית המדרש, וגדולי הדור שכיבדו אותו מאוד הלכו במיוחד לביתו לעדכן אותו בפסק ההלכה החדש. חברי המשלחת היו רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. רבי דוסא – שהיה עשיר מאוד – כיבד את הבאים והושיבם  על מיטות של זהב תוך שהוא מפליג בשבחו של כל אחד מהם. החכמים, שחששו כי פסק ההלכה החדש אינו מקובל על רבי דוסא – הלכו סחור סחור ודנו איתו בנושאים שונים בהלכה עד שהגיעו לדיני יבמות ושאלו אותו לדעתו. או אז הסתבר כי עמדתו המקורית של רבי דוסא דווקא תאמה את עמדתם של החכמים בבית המדרש, ומי שחלק עליה היה אחיו של רבי דוסא – רבי יונתן בן הרכינס. רבי דוסא אף חיזק את עמדתו ואמר להם  כי היא מבוססת על מסורת הנמשכת לאחור עד ימי של חגי הנביא: "מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שלשה דברים…" (יבמות דף ט"ז ע"א).