קבר הנביא יואל

בספר יואל ארבעה פרקים סך-הכל, והוא פותח ללא כל מידע מקדים במילים " דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְּתוּאֵל". יואל מתאר את הנזקים העצומים שנגרמו ליבולים בשל מכת הארבה, אותו הוא מדמה לחיית טרף – " שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ" (פרק א, ו). יואל קורא לעם להתכנס לתפילת הציבור – " קַדְּשׁוּ־צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה" (יואל פרק א, י"ד), לתקוע בשופר, ולחזור בתשובה שלמה לפני ה': "וְגַם־עַתָּה נְאֻם־ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד". יואל מנבא כי התפילה תפעל בעולמות העליונים וה' יחוס על עמו עד כי תסור מעליהם מכת הארבה – "וְאֶת־הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם" (יואל פרק ב, כ'), והאדמה תשוב לתת את יבולה – "וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר (שם, כ"ד). 

בחלקו השני של הספר צופה יואל כי באחרית הימים תהיה הנבואה מנת חלקם של כל אחת ואחד מבני ישראל: וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם (יואל פרק ג, א). מיד לאחר מכן מתאר הנביא כיצד יאסוף ה' את כל הגויים לעמק יהושפט כדי לבוא עמם חשבון על העולות שגרמו לישראל – "עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ" (שם פרק ד, ב). במשפטו ידבר ה' קשות עם העמים – "וה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ", עד כי ארצותיהם תהיינה שממה וידעו כולם כי ה' הוא השוכן בירושלים עיר הקודש. את נבואתו חותם יואל בהבטחה כי ה' לעולם לא ימחל על דם צדיקי ישראל שנשפך בידי האומות, ובציפיה ליישובה  של ירושלים לנצח – "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר".