מקום התגלות ספרא דצניעותא

בספר הזוהר מובא משל למעמדו של ספרא דצניעותא כמקור לחכמות ודרושים רבים שהתפתחו ממנו. המשל הוא לאדם שהיה גר בין ההרים, והיה מנותק ממקום היישוב ולא היה יודע במנהגות בני האדם. והיה אותו איש  זורע חיטים וקוצרן, זורע חלק מן היבול, ואת היתרה היה אוכל. וכיוון שלא היה יודע דבר בענייני אפיה, היה כוסס את גרעיני החיטה גופם. יום אחד ירד אותו אדם מן ההרים והגיע לעיר. קיימו בו מצוות הכנסת אורחים והביאו לו לחם. טעם מן הלחם וערב לחיכו. שאל אותם: ממה מכינים לחם? אמרו לו: מחטים. ליום אחר הגישו לו תופינים. טעם מהם וערבו לחיכו. שאל אותם: ממה מכינים תופינים? אמרו לו: מחיטים. וכך היה טועם מאפים ומיני קדרה שונים, ועל כולם אמרו לו שהם עשויים מחיטים. אמר: ודאי כל אותם טעמים הם בהישג ידי שהרי אני אוכל את החיטה עצמה, אלא שאבדו ממני כל הטעמים שלא הכרתי את אותם מעדני עולם. כך מי שהוא לומד את הכללים הוא אוחז בשורש החכמה אך אינו מכיר את עושר הטעמים והמעדנים היוצאים מהם (זוהר ח"ב, דף קע"ו ע"א)