מערת אליהו הנביא

בראשית ימי הופעתו של אליהו הנביא. נרדפו נביאי ה' עד חורמה על-ידי המלך, ואף יותר מכך על ידי אשתו, המלכה הצידונית איזבל, שהעדיפה את נביאי האל הכנעני 'בעל', וכל אלה הייתה השפעה על חלקם גדולים של העם שפסח על שתי הסעיפים. במצב שנוצר התייצב אליהו בשליחות ה' לפני אחאב מלך ישראל, והכריז כי בעוונות המלך – "חַי ה'… אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר", ונמלט אל המדבר.

בתום שלוש שנות בצורת קשה ציווה ה' את אליהו לחזור אל אחאב ולנבא על בוא הגשם. אחאב, שרדף אחרי אליהו שלוש שנים ללא הצלחה, התקשה להאמין כי אליהו הוא העומד לפניו, והטיח בו את המילים: "הַאַתָּה זֶה, עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?!".אך אליהו השיב לו בתקיפות: "לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם-אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֺת ה". אליהו ציווה על אחאב לכנס את כל ישראל במרומי הר הכרמל, לצורך עימות פומבי עם קרוב לאלף מנביאי הבעל והאשרה "אוכלי שולחן איזבל". ושם במרומי הכרמל הציב אליהו מול המוני ישראל את הבחירה: "עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱ-לֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א י"ח). לאחר מכן נבנו במקום שני מזבחות, אחד לבעל ואחד לה', והובאו למקום שני פרים לשם הקרבה על המזבחות, אך מבלי להצית אש בעצים שעל המזבחות, ולהסתפק בכך שהנביאים השונים יתפללו שתרד אש ותוכיח עם מי האמת. 

אליהו הציע לנביאי הבעל שהם הרבים לבחור תחילה את הפר שאותו יש לשים על מזבח הבעל, ואחר כך לבקש מן העל שיוריד אש מן השמים על המזבח. ואחרי שהם זעקו לבעל במשך כחצי יום ולא נענו, העלה אליהו את הפר שלו על מזבח ה', וגם חפר תעלה סביב, ושפך מים רבים על המזבח וסביבתו, כדי למנוע חשד של איזו תחבולה שאמורה לגרום לאש להתלקח מאליה, ולאחר מכן התפלל לה' ותפילתו של אליהו נענתה מיד ואש ירדה על המזבח, והבעירה את עצם ואת בשר פר העולה, וגם את האבנים מהן נבנה המזבח, וגם את המים אשר בתעלה ליחכה.  ולמראה הנס הכריז כל העם בקול גדול: "ה' הוא הא-להים, ה' הוא הא-להים", ולאחר הבצורת הארוכה, התמלאו השמים בעננים וגשם החל סוף סוף לרדת. אליהו שינס את מתניו ורץ לפני מרכבתו של אחאב כל הדרך עד לארמון שבשומרון, ומכאן אמרו: ל"עולם תהא אימת מלכות עליך, שהרי אליהו רץ לפני אחאב המלך ואף שרשע היה (זבחים דף ק"א ע"ב, ועיין במהרש"א חידושי אגדות שם).

על אף שמעמד הר הכרמל הסתיים בהצלחה, נאלץ אליהו לברוח שוב אל המדבר מפני זעמה של המלכה איזבל. מיואש ושואל את נפשו למות הגיע אליהו להר חורב, שם נגלה אליו ה': " מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ "? ואליהו השיב: קַנֹּא קִנֵּאתִי לה'.. כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". (מלכים א י"ט) בתגובה אומר לו ה': "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה… – לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ – לֹא בָרַעַשׁ ה'; וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ – לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ – קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. בהתגלות זו מצווה ה' את אליהו לחזור ולמשוח את אלישע לנביא תחתיו. 

אליהו עוד המשיך לצאת ולבוא בארמון אחאב, השרוי במלחמה עם הארמים הגובלים עמו מצפון. באחד הימים נודע לו כי אחאב חמד את כרמו של שכנו, נבות היזרעאלי, ובעצת איזבל ביים כנגדו משפט שקר. במשפטו נמצא נבות חייב מיתה, ולאחר שהוצא להורג – נטל אחאב את כרמו. על רקע שחיתות מוסרית זו שוב ניגש אליהו להתעמת עם אחאב: "כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ?!" (מלכים א כ"א). אליהו מנבא כי שושלת אחאב תבוא אל קיצה, ואחאב עצמו ימות מוות משפיל בדיוק באותו מקום בו הוציא את נבות להורג – וכך אכן קרה לבסוף.

בסיום שליחותו זו של אליהו הנביא עלי אדמות, התלווה אליו אלישע ונכח בעליתו לשמים בגופו. תחילה בקע אליהו באדרתו את הירדן לשניים ושניהם עברו לגדה המזרחית של הירדן.  בעודם הולכים ומדברים, "וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב'). אלישע התקשה להיפרד ממורו ורבו וצעק: "אָבִי, אָבִי! רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו!", ואחר כך הרים אלישע את אדרת אליהו שנפלה ממנו בעת שעלה לשמים, ובקע באמצעותה את הירדן וחזר לצד המערבי של הירדן, ומשם הלך לכרמל ולשומרון, שם היה לממשיכו של אליהו.

אחרי עליתו המופלאה של אליהו ברכב אש וסוסי אש בסערה השמימה, הוא חזר להשמיע את דברו בעולם שנים אחדות אחרי עלייתו לשמים, וזאת במכתב תוכחה ואזהרה ששלח ליהורם מלך יהודה אשר היה נשוי לבת אחאב (דברי הימים-ב כ"א). וגם בתלמוד וגם במהלך הדורות המאוחרים יותר מוזכרים מידי פעם אירועים של אישים שאליהו הנביא נגלה עליהם. וכפי שכבר נזכר לעיל, אליהו הוא גם הנביא שעתיד להתגלות קודם ביאת המשיח.

מתוך הקשר החזק בין אליהו הנביא לבשורת הגאולה, נוהגים לבוא ולהתפלל במערת אליהו למחרת שבת "נחמו", הראשונה מבין שבע שבתות הנחמה שלאחר תשעה באב. יש מסורות כי בעבר היו נוהגים לבוא לשם גם בל"ג בעומר, אולם בשנים האחרונות נתמעט המנהג. ללא קשר לתאריך מסוים, רבים הפוקדים את המערה בכל יום כדי להתפלל ולבקש על כל צרה ומצוקה. 

מלבד מקום לתפילה לבריאות, למציאת זיווג ולפרי בטן, נחשבת מערת אליהו למקום המסוגל להתמודדות עם מחלות נפש.