banner icon

קבר רבי יהודה הנשיא, בית שערים

Line
banner icon

"…והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו, איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות״ (רמב"ם הקדמה למשנה)

נשיא הסנהדרין ועורך המשנה. מכונה "רבי" או "רבנו הקדוש".

רבי יהודה הנשיא חי ופעל בגליל במאה ה-2 לסה"נ. הוביל כנשיא הסנהדרין את שיקום הקהילה היהודית בארץ ישראל לאחר מרד בר-כוכבא. במנהיגותו השתלבו הפן הרוחני והפן המדיני במלוא עצמתם – "תורה וגדולה במקום אחד". 

רבי יהודה הנשיא נחשב לגדול נשיאי ישראל בזכות תכונותיו הרוחניות וגדלותו בתורה, שהגיעו לשיאן בעריכת המשנה ובחתימתה – אחד האירועים המכוננים בתולדות העם היהודי. בצד תכונותיו אלה יש למנות את גדולתו כמנהיג וכדיפלומט, אשר יצר מערכות יחסים טובות עם שלטונות רומי, וקשרים שהגיעו לכדי ידידות אישית של ממש. 

  • תיאור המקום

    קבר רבי יהודה הנשיא נמצא בתוך בית הקברות הגדול ביישוב העתיק בית שערים שבגליל התחתון – אחד המקומות אליהם גלתה הסנהדרין בתקופתו של רבי. בית שערים נמצאת לא רחוק מהעיר ציפורי – ממנה פעל רבי בשנותיו האחרונות. במקום נמצאת מערת קבורה גדולה באופן יוצא דופן, ובתוכה מצבות לבני משפחת הנשיא.

  • אודות הצדיק יהודה הנשיא

    רבנו הקדוש נולד ביהודה בתקופה שלאחר מרד בר-כוכבא: "עד שלא מת רבי עקיבא – נולד רבי". כנצר לשושלת הנשיאים צאצאי הלל הזקן, קיבל את תפקיד הנשיאות בירושה מאביו – רבן שמעון בן גמליאל. יהודה לא התאוששה ממפלתה במרד, ותחת הנהגתו של רבי עבר מרכז התורה היהודי לציפורי שבגליל. 

    את תורתו קיבל רבי יהודה הנשיא בעיקר מתלמידיו של רבי עקיבא, ואת דבריהם הוא מביא אל מפעלו החשוב ביותר – עריכת המשנה. התלמוד (סנהדרין ה') מספר כי "פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה…". התובנה העמוקה כי במצב של גלות ופיזור גיאוגרפי הישרדותה של התורה מוטלת בסכנה הביאה אותו להכריז "עת לעשות לה' – הפרו תורתך", והוא החל להעלות על הכתב את מה שבמשך דורות נמסר אך ורק כתורה שבעל-פה. רבי כינס את כל החומר ההלכתי, סידר אותו על פי נושאים, ניפה וזיקק אותו, ויצר את התשתית לאלפיים שנות תורה שבעל-פה – את המשנה. 

    למפעל עריכת המשנה הביא רבי גם את בקיאותו הרבה בשפה העברית. על אף ששלט היטב בארמית וביוונית, הקפיד בביתו לדבר אך ורק עברית, ובתלמוד מסופר כי תלמידי החכמים האחרים למדו את פירושן של מילים מסובכות בעברית מתוך האזנה לשיחותיהם של בני ביתו.

    בניגוד לקיסר אדריאנוס, שהכביד את עולו על היהודים בעקבות המרד ונודע בגזרותיו הרבות, הקיסרים והנציבים שבאו אחריו נטו לאפשר חופש דת. רבי יהודה הנשיא השכיל ליצור קשרים מצוינים עם השלטונות הרומיים. כתוצאה מכך הורחבה סמכותה השיפוטית של הסנהדרין בהנהגתו, וענייני מדיניות רבים הונחו לפתחו. בתלמוד מתואר גם עושרו הרב של רבי, ומסתבר שהוא הצליח להגדיל את הונה של משפחת הנשיאות באמצעות המתנות, הזיכיונות וחופש הפעולה שקיבל מן הקיסרות. 

    התלמוד מספר על חברות אישית יוצאת דופן של רבי עם הקיסר אנטונינוס (שזיהויו המדויק שנוי במחלוקת). בסיפורים אלו אנו מוצאים את אנטונינוס מתייעץ עם רבי בענייני מדיניות – כגון דרכים לניהול נכון של משאבי השלטון, וכן בשאלות פילוסופיות יהודיות – כגון כיצד עומד האדם למשפט לאחר מותו. 

    בהירותה הלשונית של המשנה בעריכת רבי ניכרת גם כיום, ויש לה חלק לא מבוטל בהתקבלות המהירה של הספר בקרב תלמידיו, וביניהם רבי חייא – שערך את התוספתא, רבי יוחנן – ראש וראשון לאמוראי ארץ ישראל, ורב [רבי אבא] – מייסד הישיבה הגדולה הראשונה בסורא שבבבל. תלמידים אלו קיבלו את המשנה כפסיקה מחייבת לדורות, ופיתחו צורת לימוד חדשה של פירוש המשניות ודיון בתוכנם – הלא היא התלמוד.

    אולם לא רק מכוח בהירותה הלשונית התקבלה המשנה, אף לא מכוח נשיאותו הפורמלית של מחברה, כי אם מכוח היותו דמות מופת. על אף העושר הרב בביתו – הסתפק רבי במועט, ושנים רבות עברו עליו בצומות ובסיגופים. הוא הצטיין בענווה וביראת חטא, ונהג בפרישות מכל הנאות העולם הזה. תכונות אלו זיכו אותו עוד בחייו בתואר "רבנו הקדוש". 

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    על פי המסורת יום פטירתו הוא ט"ו כסלו.

המשך קריאה אודות המקום

גם כאשר שכב רבי על ערש דווי, התקשו בני דורו לחשוב על הליכתו בדרך כל בשר. אחד מתלמידיו, בר-קפרא, הלך להיות עמו ברגעיו האחרונים, וכששב לבית המדרש תיאר את פטירתו של רבי בלשון עקיפה, כמאבק בין העולמות העליונים ובין עולמם של בני האדם: "אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש; ניצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון ה'". 

על פי המסופר בתלמוד הירושלמי (כלאים ט, ג) נפטר רבי בהיותו בציפורי, והביאוהו לקבורה בבית שערים. על פי המסופר שם יום הפטירה היה יום שישי בשבוע, ואף על פי שהאריכו בהספדים, עדיין באורח פלא הספיקו כל באי ההלוויה לחזור לבתיהם ולהתכונן לשבת. עם כניסת השבת ושקיעת השמש יצאה בת קול ואמרה: "כל מי שלא התעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא".

בחפירות שנערכו במקום לאחר קום המדינה נמצאה מערת קבורה גדולה. באולמה החיצוני ישנן מצבות עליהן חקוקים השמות "שמעון" ו-"גמליאל" – שמות בניו של רבי יהודה הנשיא. משערים כי המצבה היחידה באולם הפנימי יותר, מצבה גדולה במיוחד אך אנונימית, היא מצבת קבורתו של רבי יהודה הנשיא.

מעניין לציין כי מרבית הנוסעים היהודים בימי הביניים (דוגמת רבי בנימין מטודלה) מסרו כי קבר רבנו הקדוש נמצא בציפורי, מקום מגוריו. ייתכן כי זו מסורת חלופית שהתפתחה בהעדר זיהוי של הקבר בבית שערים, וייתכן כי נוצר בלבול בין רבי יהודה הנשיא ובין נכדו – רבי יהודה נשיאה. 

באתר הקבורה בבית שערים נתגלו עוד מצבות רבות של יהודים שנקברו שם במרוצת הדורות. קבר רבי ובני משפחתו הוא מערה גדולה חצובה בסלע, ובחזיתה שלוש קשתות. מסביב למערה יש כיום רחבה מרוצפת. המתחם כולו הוא כיום חלק מגן לאומי בית-שערים. הגן מציע למבקרים מרכז מידע, חזיון אורקולי, חנות מזכרות וכן שולחנות פיקניק. בתוך הגן ניתן למצוא גם בית כנסת עתיק ושרידים נוספים להתיישבות במקום, וכן את פסלו של אלכסנדר זייד – איש העליה השניה וממקימי ארגון "השומר" – אשר גילה מחדש את אתר בית שערים לאחר מאות שנים שמקומו נשכח מלב. 

דילוג לתוכן