banner icon

קבר רבי יהודה הנשיא

Line
banner icon

"…והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו, איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות״ (רמב"ם הקדמה למשנה)

נשיא הסנהדרין ועורך המשנה. מכונה "רבי" או "רבנו הקדוש".

רבי יהודה חי ופעל בגליל במאה ה-2 לסה"נ. כנשיא הסנהדרין היה לו תפקיד מרכזי בשיקום הקהילה היהודית בארץ ישראל לאחר מרד בר-כוכבא, ובמנהיגותו השתלבו הפן הרוחני והפן המדיני במלוא עצמתם – "תורה וגדולה במקום אחד". 

חלק מסוים בהצלחתו של רבי יהודה הנשיא כמנהיג יש לזקוף למערכות היחסים הטובות שלו עם שלטונות רומי, קשרים שהגיעו לכדי ידידות אישית של ממש. החלק האחר הוא פועל יוצא של תכונותיו הרוחניות וגדלותו בתורה, שהגיעו לשיאן בעריכת המשנה ובחתימתה – ללא ספק אחד האירועים המכוננים בתולדות העם היהודי. רבי נחשב לאחרון התנאים, ולאחריו מתחילה תקופה חדשה – תקופת התלמוד. 

 

  • תיאור המקום

    קבר רבי יהודה הנשיא נמצא בציפורי, מקום בו שכנה הסנהדרין ושממנו פעל רבי בשנותיו האחרונות. ציון הקבר נמצא מצפון ליישוב בפאתי ציפורי העתיקה, והוא מבנה גדול ורחב. חשוב לציין כי ישנם מקורות מהם עולה כי מקום קבורתו בבית שערים, אולם מסורת ציפורי היא  שעולה בקנה אחד עם מרבית העדויות ההיסטוריות.  

  • אודות הצדיק יהודה הנשיא

    רבנו הקדוש נולד ביהודה בתקופה שלאחר מרד בר-כוכבא: "עד שלא מת רבי עקיבא – נולד רבי". כנצר לשושלת הנשיאים צאצאי הלל הזקן, קיבל את תפקיד הנשיאות בירושה מאביו – רבן שמעון בן גמליאל. יהודה לא התאוששה ממפלתה באותו מרד, ומרכז התורה היהודי עבר – תחת הנהגתו של רבי – לציפורי שבגליל. 

    בניגוד לקיסר אדריאנוס, שהכביד את עולו על היהודים בעקבות המרד ונודע בגזרותיו הרבות, הקיסרים והנציבים שבאו אחריו נטו לאפשר חופש דת, ולרבי יהודה הנשיא היו קשרים מצוינים עם השלטונות הרומיים. כתוצאה מכך הורחבה סמכותה השיפוטית של הסנהדרין בהנהגתו, וענייני מדיניות רבים הונחו לפתחו. בתלמוד מתואר גם עושרו הרב של רבי, ומסתבר שהוא הצליח להגדיל את הונה של משפחת הנשיאות באמצעות המתנות, הזיכיונות וחופש הפעולה שקיבל מן הקיסרות. 

    התלמוד מספר גם על חברות אישית יוצאת דופן של רבי עם הקיסר אנטונינוס (שזיהויו המדויק שנוי במחלוקת). בסיפורים אלו אנו מוצאים את אנטונינוס מתייעץ עם רבי בענייני מדיניות – כגון דרכים לניהול נכון של משאבי השלטון, וכן בשאלות פילוסופיות יהודיות – כגון כיצד עומד האדם למשפט לאחר מותו. 

    את תורתו קיבל רבי יהודה הנשיא בעיקר מתלמידיו של רבי עקיבא, ואת דבריהם הוא מביא אל מפעלו החשוב ביותר – עריכת המשנה. התלמוד (סנהדרין ה') מספר כי "פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה…". התובנה העמוקה כי במצב של גלות ופיזור גיאוגרפי הישרדותה של התורה מוטלת בסכנה הביאה אותו להכריז "עת לעשות לה' – הפרו תורתך", והוא החל להעלות על הכתב את מה שבמשך דורות נמסר אך ורק כתורה שבעל-פה. רבי כינס את כל החומר ההלכתי, סידר אותו על פי נושאים, ניפה וזיקק אותו, ויצר את התשתית לאלפיים שנות תורה שבעל-פה – את המשנה. 

    למפעל עריכת המשנה הביא רבי גם את בקיאותו הרבה בשפה העברית. על אף ששלט היטב בארמית וביוונית, הקפיד בביתו לדבר אך ורק עברית, ובתלמוד מסופר כי תלמידי החכמים האחרים למדו את פירושן של מילים מסובכות בעברית מתוך האזנה לשיחותיהם של בני ביתו.

    בהירותה הלשונית של המשנה בעריכת רבי ניכרת גם כיום, ויש לה חלק לא מבוטל בהתקבלות המהירה של הספר בקרב תלמידיו, וביניהם רבי חייא – שערך את התוספתא, רבי יוחנן – ראש וראשון לאמוראי ארץ ישראל, ורב [רבי אבא] – מייסד הישיבה הגדולה הראשונה בסורא שבבבל. תלמידים אלו קיבלו את המשנה כקאנון, ופיתחו צורת לימוד חדשה של פירוש המשניות ודיון בתוכנם – הלא היא התלמוד.

    אולם לא רק מכוח בהירותה הלשונית התקבלה המשנה, אף לא מכוח נשיאותו הפורמלית של מחברה, כי אם מכוח היותו דמות מופת. על אף העושר הרב בביתו היה מסתפק במועט, ושנים רבות עברו עליו בצומות ובסיגופים. הוא הצטיין בענווה וביראת חטא, ונהג בפרישות מכל הנאות העולם הזה. תכונות אלו זיכו אותו עוד בחייו בתואר "רבנו הקדוש". 

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    על פי המסורת יום פטירתו הוא ט"ו כסלו.

כתובת והוראות הגעה

ציפורי
מקומות קדושים באיזור:

המשך קריאה אודות המקום

גם כאשר חלה רבי את חוליו אשר ימות בו, התקשו בני דורו לחשוב על הליכתו בדרך כל בשר. בגמרא (בבלי כתובות דף ק"ד ע"א) מסופר כי חכמי הדור גזרו תענית לבקש עליו רחמים, ואסרו לדווח על מצבו האמתי. אף שפחתו של רבי עלתה לגג והתפללה עליו, אולם אחרי שראתה כמה סובל הוא בחוליו אמרה מוטב ינצחו העליונים ולא יוסיף לסבול בעולם הזה. היא הפילה כד חרס גדול מהגג, והחכמים נבהלו מקול הרעש ופסקו מתפילתם – ונחה נפשו. אחד מתלמידיו, בר-קפרא, הלך להיות עמו ברגעיו האחרונים, וכששב לבית המדרש תיאר את פטירתו של רבי בלשון עקיפה, כמאבק בין העולמות העליונים ובין עולמם של בני האדם: "אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש; ניצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון ה'". 

על פי המסופר בתלמוד הירושלמי (כלאים ט, ג) נפטר רבי בהיותו בציפורי. יום הפטירה היה יום שישי בשבוע, ואף על פי שהאריכו בהספדים, עדיין באורח פלא הספיקו כל באי ההלוויה לחזור לבתיהם ולהתכונן לשבת. עם כניסת השבת ושקיעת השמש יצאה בת קול ואמרה: "כל מי שלא התעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא".

דילוג לתוכן