קבר יהודה בן יעקב

יהודה נולד בבית לבן הארמי שבחרן (טורקיה של היום) במאה ה-16 לפסה"נ לאמו לאה ולאביו יעקב. לאה קראה לו בשם זה מלשון המילה "תודה" בשילוב תחילת שם השם, כלומר "לה' תודה" וכדבריה: "הפעם אודה את ה" (בראשית ל"ז). בהמשך, חזרה המשפחה לכנען, ויהודה ואחיו עסקו ברעיית צאן. 

מנהיגותו של יהודה  באה לידי ביטוי במהלך העימות של בני יעקב עם אחיהם יוסף. כאשר שלח יעקב את יוסף מחברון לאזור שכם כדי שיראה את שלום אחיו הרועים שם, ביקשו האחים – ששנאו את יוסף על התנשאותו וחלומותיו – להרגו. ראובן – האח הבכור והמנהיג הטבעי – מנע את הרצח והציע שישליכו את יוסף לבור מים. המקרא מעיד כי ראובן רצה להציל את יוסף ולהשיבו לאביו, אולם יהודה הציע לאחים תכנית אחרת: "מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ?.. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים". האחים – בהיעדרו של ראובן – קיבלו את הצעתו של יהודה, ויוסף הורד מצרימה. לאחר שנים, כאשר יוסף הוא המשנה למלך וזהותו אינה ידועה לאחיו, יהודה הוא שערב אישית לשלומו של בנימין האח הצעיר, שנדרש לרדת מצרימה בהוראתו של יוסף. וכאשר ביקש יוסף לאסור את בנימין בעוון גנבה שנטפלה עליו (בראשית מ"ד), יהודה הוא מי שהתייצב לפנייוסף, ובנאום מזהיר – שחציו עימות וחציו תחינה – ניסה לשכנע את יוסף לשחרר את בנימין. יש שרואים בדברי יהודה הוכחה לחזרתם בתשובה של האחים, שאינם מוכנים עוד להפקיר אחד מאחיהם. ואכן, בעקבות הנאום גילה יוסף את זהותו לאחיו, והמשפחה התאחדה מחדש.

לפני מותו ברך יעקב את יהודה: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה… לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו". בברכה ניתן לראות כיצד מועיד יעקב ליהודה תפקיד ביחס לאחיו ("ישתחוו לך בני אביך"), ובו סממנים של שלטון ומלוכה – "שבט" ו-"מחוקק". 

שבט יהודה הפך לשבט גדול, חשוב ודומיננטי. מן השבט הזה עמד השופט הראשון – עתניאל בן קנז; הוא היה השבט שנבחר להוביל את המלחמה בעמים שנותרו בארץ לאחר מות יהושע בן נון; ושושלת המלוכה הנצחית בישראל – שושלתו של דוד המלך – הגיעה משבט יהודה. לאחר התפלגות הממלכה [מלכים א, י"ב] שמר שבט יהודה (יחד עם בנימין) ממלכה עצמאית בחציה הדרומי של הארץ. בית המקדש הראשון אשר בירושלים שכן בגבולות ממלכה זו. על פי ספר "מלכים", לרוב הלכו בני ממלכת יהודה הזמן בדרך השם, זאת בניגוד לממלכה הצפונית – ממלכת ישראל. רצף המסורת היהודית מתייחס עד היום לתולדותיה של ממלכת יהודה, ועל שמה נקראים עד היום בני עמנו בשם "יהודים".