שמעון היה בנם השני של יעקב ולאה, והוא נקרא כך על ידה "כִּי־שָׁמַע ה' כִּי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי". על פי המדרש היה זה שמעון שדחף את יוסף לבור, ולכן אותו השאיר יוסף בבית האסורים כאשר שלח את האחים להביא את בנימין. 

כאשר כרת יעקב ברית עם אנשי העיר שכם, נאותו אנשי שכם לקיים ברית מילה. שמעון – יחד עם אחיו לוי – ניצלו את כאבם של אנשי שכם כדי לתקוף אותם ולהכותם לפי חרב כנקמה על אונס אחותם דינה. יעקב אבינו ביקר אותם על כך – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ", ואף לפני מותו דיבר איתם קשות: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים… בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי… אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל".