banner icon

קבר רבי חנינא בן-דוסא

Line
banner icon

משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה [משנה סוטה פ"ט]

תנא מסוף ימי הבית השני. היה מלומד בניסים, ונודע בכוח תפילתו.

בזכות צידקותו של רבי חנינא בן דוסא, היו רבים מתדפקים על דלתו שיתפלל עבורם ויבקש בעדם. אולם עבור עצמו לא ביקש רבי חנינא דבר, ועל אף עוניו היה מסתפק במועט: "וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת".

סיפורי ניסים רבים נקשרים לדמותו של רבי חנינא. פעם אחת בליל שבת ראה את ביתו והיא עצובה. שאל אותה לפשר הדבר, והיא סיפרה לו כי במקום שמן היא נתנה בטעות חומץ לתוך נר השבת, ובכל רגע עתיד הנר לכבות. הרגיע אותו רבי חנינא ואמר: "מי שאמר לשמן וידלק, יאמר גם לחומץ וידלק". ואכן דלק הנר עד מוצאי שבת, ולקחו ממנו אש להבדלה. 

  • תיאור המקום

    קבר רבי חנינא בן דוסא נמצא בלב הכפר עראבה שבגליל. ציון הקבר הנו מבנה אבן מעוגל וצר, ובתוכו מצבה. לצד המבנה רחבה מרוצפת ובה ספסלים לישיבה. המתחם כולו מקורה ומתוחם והכניסה אליו דרך שער. 

  • אודות רבי חנינא בן-דוסא

    כמו בן דורו רבן יוחנן בן זכאי, גם רבי חנינא בן דוסא היה מהעיר ערב הגלילית, הסמוכה לציפורי. הוא חי בסוף תקופת בית שני, וייתכן כי האריך ימים גם לאחר החורבן. במדרש (קהלת רבה, פתיחה) מסופר עליו כי ראה אנשים מעלים לירושלים קרבנות נדבה וחפץ להצטרף אליהם, אך בשל עוניו לא היה בידיו דבר להביא עמו. מה עשה? הלך וסיתת אבן גדולה ועיטרה בעיטורים רבים עד שהייתה מבהקת ביופיה. כשרצה להעלותה לירושלים לא יכול היה אף לשלם את שכר הסבלים, עד שלבסוף נעשה לו נס ומלאכי השרת העלו את האבן למקדש. 

    רבי חנינא בן דוסא היה מסתפק במועט, וקיבל באהבה את מצבו הכלכלי. וכך אומרת הגמרא: "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת [תענית דף י"ז ע"א]. אשתו הייתה מתביישת בעוניים ומסתירה זאת משכנותיה, ובכל יום שישי הייתה מניחה כמה ענפים לחים בתנור הריק כדי שיחשבו שהיא אופה בו חלות לשבת. יום אחד נכנסה אחת השכנות לבדוק מה באמת נאפה שם בתנור. בדרך נס התמלא התנור בחלות, והשכנה המופתעת קראה לאשתו של רבי חנינא שתוציא מהר את הפת מהתנור לפני שתישרף. 

    מלבד עוניו, התפרסם רבי חנינא גם במידת חסידותו. פעם אחת מצא כמה תרנגולים שאבדו ליד ביתו. הוא שמר אותם כדי לקיים מצוות השבת אבדה, אך הזמן חלף והתרנגולים התרבו מאוד, לכן מכר אותם רבי חנינא וקנה בהן עזים. לאחר כמה שנים הגיע בעל האבדה לאזור, ולתדהמתו הושבה לו אבדתו כשערכה גדול עשרת מונים. עוד מסופר כי פעם אחת נגנב חמורו של רבי חנינא. השודדים ניסו להאכילו בתבן שאינו מעושר, אולם החמור סרב. כיוון שראו השודדים את החמור שהוא על סף מוות ברעב ותועלת לא תבוא להם ממנו – שחררו אותו לנפשו והוא חזר לבית אדוניו [אבות דר"נ פ"ח].

    רבי חנינא בן דוסא נודע בכוח תפילתו: "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת", וגדולי החכמים שבדורו היו באים אליו כדי שיתפלל עבורם. פעם נפלה בתו של נחוניה חופר שיחין למערה עמוקה, ורבי חנינא התפלל באריכות עד שהילדה נחלצה משם באורח נס. גם רבן יוחנן בן זכאי ביקש ממנו פעם אחת שיתפלל לרפואת בנו שהיה חולה מאוד. אשתו של רבן יוחנן התפלאה מדוע הוא נזקק לתפילתו של אדם אחר – "וכי חנינא גדול ממך?", שאלה אותו. הסביר לה רבן יוחנן כי רבי חנינא בן דוסא דומה לעבד בפני רבו, שיכול להיכנס ולבקש צרכיו בכל עת. 

  • סגולות

    דמותו של רבי חנינא בן דוסא נקשרת לענייני פרנסה. יש העולים לקברו כדי לבקש ולהתפלל על פתיחת שערי פרנסה, ויש הנוהגים להדליק נר לכבודו.

דילוג לתוכן