קבר חוני המעגל ונכדיו

חוני המעגל היה דמות פלאית שחיה בירושלים בימי מלכות החשמונאים, במאה הראשונה לפני הספירה. פעם אחת בשנת בצורת ביקשו ממנו בני דורו להתפלל על הגשם בשנת בצורת קשה. חג חוני מעגל בקרקע,  עמד בתוכו, ואמר: "נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". חוני לא הסתפק בגשמים שהחלו לרדת, אלא הוסיף לעמוד בתפילה ולבקש מה' שהגשמים ירדו במידה הנכונה – לא טפטוף קל ולא גשמי זעף (תענית דף כ"ג ע"ב).

חכמי דורו של חוני היו חלוקים בדעותיהם ביחס למעשהו זה. שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין באותם ימים, שלח לו: "אלמלי חוני אתה, גוזרני עליך נידוי", אולם חכמים אחרים דווקא ציינו זאת לשבח – "אתה גזרת מלמטה, והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה". 

מסורת התפילה עברה במשפחתו של חוני, ושני נכדיו נחשבו אף הם צדיקים שתפילתם על הגשם נענית. אולם בניגוד לסבם שנשא את תפילתו במקום מרכזי ולעיני תלמידיו, הנכדים – חלקיה וחנן – מבקשים להצניע את כוח תפילתם. בתלמוד (שם) מסופר כי חנן היה מתפלל בסתר כדי שלא יחשבו שהגשם בא בזכותו, ועל כן קראו לו "חנן הנחבא" (רש"י תענית כ"ג).

על אבא חלקיה מספרת הגמרא סיפור מופלא. כאשר באו אליו חכמים כדי שיתפלל על הגשם, מצאוהו עובד בשדה. הם ברכו אותו לשלום אך הוא לא השיב להם. כשסיים לעבוד צעדו בעקבותיו. כל הדרך היה מהלך יחף, ודווקא כשהגיע למקום מים – נעל נעליו. כשהגיע למקום קוצים – הפשיל את בגדיו שלא יגנו על עורו מפני השריטות. משתוממים פסעו אחריו החכמים לביתו, וראו כי לבנו הקטן נתן אבא חלקיה שתי מנות מן הסעודה, ואילו לגדול – רק אחת. בינתיים ניגשו אבא חלקיה ואשתו להתפלל – ומיד התכסו השמים בעבים וגשם החל לרדת. חזר אבא חלקיה לשליחים שבאו לביתו ואמר להם: אם באתם כדי לבקש ממני להתפלל על הגשם – הרי אין בכך יותר צורך! אמרו לו: יודעים אנו שגשם זה בא בזכותך, אולם מבקשים אנו להבין גם את פשר התנהגותך עמנו היום. הסביר להם אבא חלקיה: שכיר יום אני ואיני יכול ליבטל ממלאכתי, לכן לא ברכתי אתכם לשלום. את נעלי מייעד אני למעבר במים – שם איני יכול לראות על מה אני דורך. את בגדי הפשלתי מפני הקוצים מכיוון שעורי יתרפא ללא מאמץ, אולם אם ייקרעו בגדי – אצטרך למסור אותם לחייט. ולבני הקטן נתתי יותר מן הסעודה – שכן היה כל היום בבית המדרש, בניגוד לאחיו שנשאר בבית. עוד שאלו אותו: מפני מה הגיעו ענני הגשם דווקא מן הכיוון שבו התפללה אשתך? נענה ואמר להם: מכיוון שהיא מצויה בבית וזוכה לתת פת לעניים המחזרים על הפתחים. בזכות הנהגתו זו זכה אבא חלקיה לכינוי "פועל צדק" (מסכת מכות דף כ"ד ע"א). 

גם על הסתלקותו של חוני מן העולם מובא בגמרא (ירושלמי תענית פ"ג ה"ט) ובמדרש (ילקוט שמעוני תהילים רמז תתפ) סיפור מופלא, על פיו נפלה עליו תרדמה פלאית של שבעים שנה. כאשר התעורר, לא האמינו לו שהוא הוא באמת חוני. כפי שמסופר במדרש, חוני לא מצא את מקומו בעולם, וביקש רחמים ונפטר מן העולם.

בתלמוד הירושלמי מסופר שכאשר הציג את עצמו, אמרו לו בספקנות שכפי שידוע להם, כאשר חוני היה מגיע לעזרה שבמקדש, היא הייתה מאירה, ואכן הוא הגיע לעזרה והיא האירה, ואז הוא קרא על עצמו את הפסוק: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכ"ו א'). במדרש מובא גם כן סיפור זה אודות העזרה שהאירה, אך שם הדבר מיוחס לבן בנו של חוני, שנקרא אף הוא בשם חוני.

יום ההילולה ג' או ה' באייר

בזכות כוחו הרב בתפילה על הגשם, מגיעים גם היום להתפלל על הגשם בשנות בצורת על ציון קברו של חוני המעגל.