banner icon

קבר הרמב"ם

Line
banner icon

"ממשה עד משה לא קם כמשה" ("שם הגדולים")

רבי משה בן מימון היה פוסק הלכה, פילוסוף, רופא ואיש אשכולות. יליד ספרד. דמות נערצת על יהודים ושאינם יהודים כאחד.

תורתו של הרמב"ם היא בעלת היקף אדיר. לאורך כך חייו "לא פסק פומיה מגירסא", ותשובותיו ואגרותיו נשלחו לקהילות רבות כדי להדריכם בעיקרי ההלכה והאמונה. בשל רוחב ידיעתו, רוחב יצירתו ורוחב השפעתו הוא מכונה גם בשם "הנשר הגדול".

את תורתו ינק הרמב"ם מחכמתם של רבני ספרד ומרוקו כפי שזו נמסרה לו על ידיו אביו, רבי מימון. הרמב"ם דגל ברעיון של "קבל האמת ממה שאמרה", ולכן הוסיף ללימודיו גם מתמטיקה, פילוסופיה ורפואה. ספרו "היד החזקה" נחשב עד היום לספר ההלכה הסדור והמקיף ביותר שנכתב אי-פעם, ואילו "המורה נבוכים" – לאחד מהספרים העמוקים בעולם ההגות והאמונה. תורתו הקנתה לו תהילת עולם, ועל שמו קרואים רחובות, כיכרות ובתי חולים במקומות שונים.

  • תיאור המקום

    קברו של הרמב"ם נמצא בבית הקברות העתיק בעיר טבריה. בדומה ליוסף שהיה בעל תפקיד בכיר במצרים, גם הרמב"ם נפטר במצרים כשהוא בתפקיד ראש הקהילה היהודית ורופא הארמון, וכמוהו ביקש הוא שלא להיקבר במצרים, ועצמותיו הועלו לארץ ישראל. במתחם הקבר – ששופץ בעשור האחרון על-ידי המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים – נמצאים גם קברי התנאים רבן יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בן הורקנוס, האמוראים רבי אמי ורבי אסי, וכן ציון השל"ה הקדוש.

  • אודות הרמב"ם

    רבי משה בן מימון – הרמב"ם – חי ופעל במאה ה-12 לסה"נ. הוא נולד בקורדובה שבספרד ולמד תורה בעיקר אצל אביו. ייתכן שהספיק גם ללמוד תקופה קצרה אצל רבו של אביו – הר"י ן' מיגאש, תלמידו של הרי"ף. לצד לימוד התורה רכש הרמב"ם כבר בצעירותו השכלה רחבה בתחומי המתמטיקה, הרפואה והפילוסופיה – תחומים בהם עסק והתמקצע גם בהמשך חייו.

    בראשית העשור השני לחיי הרמב"ם עזבה המשפחה את קורדובה עקב הרדיפות הקשות כנגד יהודי האזור, ובתום שנים רבות של נדודים עברה להתגורר בעיר פאס שבמרוקו. לא ארכו הימים וגם בפאס חלה הדרדרות במצב הביטחוני של היהודים, והמשפחה הפליגה למקום חדש – לישראל. בהגיעם לנמל עכו נדר הרמב"ם לקיים יום חג בכל שנה בתאריך זה, שבו ניצל מן הגזרות והשמד שהיו מנת חלקו עד כה. 

    לאחר חמישה חודשים בישראל קבעו הרמב"ם ובני ביתו את מקום מושבם במצרים, שם הגיעו יצירתו התורנית וחייו האישיים – לשיאם. הוא התמנה לראש הקהילה היהודית במצרים, והיווה כתובת לשאלות שהופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי. בין האגרות התפרסמו במיוחד "אגרת השמד", "אגרת תחיית המתים", ו-"אגרת תימן". זו האחרונה נשלחה אליו בעקבות גזרות קשות והופעה של משיח שקר בקרב הקהילה בתימן, ובתשובתו מעודד הרמב"ם את רוחם ואף מדריך אותם שלא לטעות במשיחיות השקר. חלופת המכתבים של הרמב"ם עם יהודי תימן הלכה והעמיקה, והם קבעו את אבני החן של משנתו ההלכתית וההגותית בכתר מנהגי תימן עד היום.

    במצרים השלים הרמב"ם את חיבוריו המרכזיים: ספר ההלכה "היד החזקה", וספר הפילוסופיה "מורה נבוכים". הוא גם הרחיב את עיסוקו ברפואה עד שהיה לרופא האישי בארמון המלך במצרים. במצרים גם נולד לו בנו יחידו רבי אברהם בן הרמב"ם, מחבר הספר "המספיק לעובדי השם", שמילא את מקום אביו ברבנות ובהנהגת הקהילה לאחר מותו. 

    לפוריות היצירה של הרמב"ם ורבגוניותה אין אח ורע. ספרו "היד החזקה" הנו ספר ההלכה המקיף ביותר בארון הספרים היהודי. הספר מאורגן במבנה לוגי מרשים, ומנוסח בלשון תמציתית ומדויקת. גדולי הרבנים – ובתוכם ר' חיים מבריסק, "האור שמח" והרוגצ'ובר – עסקו בלימוד "היד" באופן שיטתי, ואף כתבו עליו ספרים של פירושים וחידושים. בספר "מורה הנבוכים" מציג הרמב"ם רעיונות חדשניים ועמוקים בהבנת האלוקות, תוך שהוא מתייחס גם ליסודות מרכזיים בפילוסופיה. כתוצאה מכך, נלמדו כתביו של הרמב"ם באירופה ובארצות האסלאם כאחד.

    גישתו הפילוסופית של הרמב"ם העמידה עליו גם מתנגדים, ואף היה ניסיון להחרימו ולשרוף את כתביו. אולם תוך דורות מעטים התקבע מעמדו כאחד המאורות הגדולים שזרחו בשמי העם היהודי. פסקי ההלכה של הרמב"ם הם למעשה המקור המרכזי עליו הסתמך מהר"י קארו בחיבוריו "בית יוסף" ו-"שולחן ערוך" שהתקבלו בכל קהילות ישראל. עיקרי האמונה שכתב הרמב"ם וביאר באיגרותיו היו כמגדלור של אמונה ותקווה בחשכת הגלות, עד שמזכירים אותו בנשימה אחת עם משה רבינו: "ממשה עד משה לא קם כמשה". 

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    יום פטירתו של הרמב"ם מצוין בתאריך כ' בטבת, אז מגיעים אלפים למתחם הקבר. 

המשך קריאה אודות המקום

האגדה מספרת כי מלך מצרים עיכב את הרמב"ם מלחזור לארץ ישראל בשנות חייו המאוחרות. טרם מותו ציווה הרמב"ם את תלמידיו כי ירכיבו את גופתו על גמל, והיכן שיעצור הגמל – שם יביאוהו לקבורה. צעד הגמל צפונה ללא הפסקה עד שבא לעיר טבריה ושם נעצר, ועל כן קברו את התלמידים את הרמב"ם בטבריה.

טבריה הייתה מיושבת ביהודים למן ימי המשנה והתלמוד, ובבית הקברות העתיק שלה נקברו דמויות מפורסמות לצד תושבים מן היישוב. במרוצת השנים חוללו או הושחתו חלק מן הקברים במתחם, אך ההשערה אומרת כי קבר הרמב"ם מעולם לא נפגע בשל מעמדו הרם גם בתרבות המוסלמית.

מסורות יהודיות ומוסלמיות מן המאה ה-13 – סמוך לפטירתו של הרמב"ם –מזכירות כבר את טבריה כמקום קבורתו. ידוע גם כי באותה תקופה התרחש הפולמוס כנגד הספר "מורה נבוכים", והמתנגדים התאספו על קברו של הרמב"ם בטבריה כדי לגזור עליו נידוי. מן האמור כאן עולה כי זיהוי קבר הרמב"ם בטבריה הנו עובדה די מבוססת.

בראשית המאה ה-20 לסה"נ נרכש מתחם הקבר על ידי קבוצת יהודים מטבריה שבראשה עמד הרב יעקב משה טולדנו, בסיוע תרומה של הברון רוטשילד. מאז קום מדינת ישראל נעשו כמה ניסיונות לשפץ את מתחם הקבר, אולם רק בעשור האחרון הושלם השיפוץ וכיום המקום ערוך היטב לקליטתם של אלפי מבקרים בלילה וביום כאחד. 

אל חלקת הקבר מוליכות 14 מדרגות רחבות – כנגד ארבעה עשר החלקים בחיבורו ההלכתי של הרמב"ם הי"ד החזקה. 

דילוג לתוכן