המשנה [כריתות פ"א משנה] מספרת על אירוע שבו סוחרי עופות המשמשים לקורבנות הפקיעו מחירים, ורבן שמעון בן גמליאל הצליח להילחם בתופעה. על פי דין כל יולדת חייבת להביא קורבנות אחרי כל לידה. קורבנות אלו הם כבש לקורבן "עולה", ובן יונה או תור לקורבן "חטאת". ובאם אין באפשרותה הכלכלית להביא כבש, די בזה שתביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. וכל עוד לא הביאה היולדת את הקורבנות היא מנועה מלהגיע למקדש ולאכול את חלקי הקורבן שאותם אוכלים מביאי קורבנות (למשל בשר קורבן פסח). אלא שהיו מקרים רבים בהם יולדות הגיעו לירושלים רק אחרי כמה לידות והוצרכו להביא בפעם אחת מספר קורבנות גדול בהתאם למספר הלידות, ואת זה ניצלו סוחרי העופות כדי להפקיע את המחרים.
רבן שמעון בן גמליאל לא הסכים למצב זה, ונשבע כי לא ייתן שינה לעיניו בטרם יבוא המצב על תיקונו. הוא נכנס לבית המדרש והורה שאשה שיש עליה חוב קורבנות מחמת חמש לידות, די לה בזה שתביא קורבן עבור לידה אחת כדי לאפשר לה לאכול מבשר הקורבנות, והשאר יהיו עליה חובה שאותה תוכל להשלים בזמנים מאוחרים יותר. וכך ירד המחיר בבת אחת בשיעור ניכר מאוד.
התנא שמואל הקטן בהיותו על ערש דוי, אמר כמה דברי נבואה הנוגעים לעתיד האומה, ובין השאר אמר: "שמעון וישמעאל לחרבא", כלומר רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל כהן גדול ימותו בחרב האויבים. (מסכת סוטה דף מ"ח ע"ב; וכן סנהדרין דף י"א ע"א).
במסכת אבות דרבי נתן (פרק ל"ח) מסופר כי בשעה שהוצאו להורג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול, כל אחד מהם ביקש להיות הראשון כדי שלא יראה במות חברו, והיו מתחננים לתליין: זה אמר 'אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי'. וזה אמר 'אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי'. לבסוף הפילו גורל, ועלה הגורל רבן שמעון בן גמליאל להיות נהרג תחילה. והיה רבי ישמעאל בוכה וצועק: "פה קדוש, פה נאמן, פה מפיק מרגליות בדברי תורה… מי מילא לשונך עפר ואפר?!" לא הספיק רבי ישמעאל לגמור הדבר ונלקח אף הוא בידי התליין.
במגילת תענית בתרא, ברשימת מועדי התעניות של חודש סיוון נאמר: "בעשרים ושלשה בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בעשרים וחמישה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בעשרים ושבעה בו בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו". והדברים כצורתם מובאים להלכה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תק"פ סעיף ב', כחלק מרשימה של ימים שאירעו בהם צרות לאבותינו, וראוי להתענות בהם, וכפי שאמרו במסכת ראש השנה (י"ח ע"ב) בנוגע לצום גדליה, כי "שקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית א-להינו".
רבן יוחנן בן זכאי שהיה זה שהגיע להסכם עם הקיסר הרומי בנוגע למעבר הסנהדרין מירושלים ליבנה, ביקש מן הקיסר: "תנו לי יבנה וחכמיה, ושושלת רבן גמליאל…". ואכן אחרי שהוא עצמו עמד בשלב ראשון בראש הסנהדרין ביבנה, חזרה המשרה של הנשיאות לשושלת רבן גמליאל, שעמדה בראש הסנהדרין מתקופת הלל הזקן ואילך עד לביטולה של הסנהדרין דורות רבים מאוחר יותר.
