banner icon

קבר רבן שמעון בן גמליאל הזקן

Line
banner icon

שמעון בנו (=של רבן גמליאל הזקן) אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא [אבות פ"א].

נינו של הלל הזקן, ונשיא הסנהדרין האחרון בימי הבית שני. נמנה על עשרת הרוגי מלכות. 

רבן שמעון בן רבן גמליאל הזקן נהג את נשיאותו כעשרים שנה קודם החורבן, והוא מוזכר לעיתים בקשר לאירועים הקשורים למקדש. הוא עצמו נהרג על ידי הרומאים והיה הראשון מבין "עשרה הרוגי מלכות". בספרות התורנית שאחר התלמוד הוא מכונה לעיתים: "רבן שמעון בן גמליאל הנהרג", או: "רבן שמעון בן רבן גמליאל הזקן", וזאת כדי להבדיל בינו לבין נכדו שנשא שם זהה. 

 

הגמרא מתארת כיצד היה רשב"ג מרקד עם שמונה לפידים של אש שהיה זורקם ותופסם אל מול האלפים שנאספו בבית המקדש לשמוח בשמחת בית השואבה שבחג הסוכות [סוכה דף נ"ג ע"א]. עוד מתואר כי כשהיה משתחווה היה נופל מלוא קומתו על הארץ כשהוא נשען רק על אגודלי ידיו, והיה דוחף עצמו בחזרה ונעמד רק בכוח אצבעות ידיו, "ואין כל ברייה יכולה לעשות כן". 

  • תיאור המקום

    קבר רבן שמעון בן גמליאל "הנהרג" נמצא בתחומי כפר כנא שבגליל התחתון. ציון הקבר הוא מבנה קטן מחופה אבן, הממוקם בשטח פתוח במורד ההר בסמוך למטע זיתים. בחזית המבנה שלט ובו נכתב: "ציון התנא הקדוש רבן שמעון בן גמליאל זיע"א, מעשרת הרוגי מלכות".

  • אודות רבן שמעון בן גמליאל

    המשנה [כריתות פ"א משנה] מספרת על אירוע שבו סוחרי עופות המשמשים לקורבנות הפקיעו מחירים, ורבן שמעון בן גמליאל הצליח להילחם בתופעה. על פי דין כל יולדת חייבת להביא קורבנות אחרי כל לידה. קורבנות אלו הם כבש לקורבן "עולה", ובן יונה או תור לקורבן "חטאת". ובאם אין באפשרותה הכלכלית להביא כבש, די בזה שתביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. וכל עוד לא הביאה היולדת את הקורבנות היא מנועה מלהגיע למקדש ולאכול את חלקי הקורבן שאותם אוכלים מביאי קורבנות (למשל בשר קורבן פסח). אלא שהיו מקרים רבים בהם יולדות הגיעו לירושלים רק אחרי כמה לידות והוצרכו להביא בפעם אחת מספר קורבנות גדול בהתאם למספר הלידות, ואת זה ניצלו סוחרי העופות כדי להפקיע את המחרים. 

     

    רבן שמעון בן גמליאל לא הסכים למצב זה, ונשבע כי לא ייתן שינה לעיניו בטרם יבוא המצב על תיקונו. הוא נכנס לבית המדרש והורה שאשה שיש עליה חוב קורבנות מחמת חמש לידות, די לה בזה שתביא קורבן עבור לידה אחת כדי לאפשר לה לאכול מבשר הקורבנות, והשאר יהיו עליה חובה שאותה תוכל להשלים בזמנים מאוחרים יותר. וכך ירד המחיר בבת אחת בשיעור ניכר מאוד.

     

    התנא שמואל הקטן בהיותו על ערש דוי, אמר כמה דברי נבואה הנוגעים לעתיד האומה, ובין השאר אמר: "שמעון וישמעאל לחרבא", כלומר רבן שמעון בן גמליאל, ורבי ישמעאל כהן גדול ימותו בחרב האויבים. (מסכת סוטה דף מ"ח ע"ב; וכן סנהדרין דף י"א ע"א). 

     

    במסכת אבות דרבי נתן (פרק ל"ח) מסופר כי בשעה שהוצאו להורג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול, כל אחד מהם ביקש להיות הראשון כדי שלא יראה במות חברו, והיו מתחננים לתליין: זה אמר 'אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי'. וזה אמר 'אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי'. לבסוף הפילו גורל, ועלה הגורל רבן שמעון בן גמליאל להיות נהרג תחילה. והיה רבי ישמעאל בוכה וצועק: "פה קדוש, פה נאמן, פה מפיק מרגליות בדברי תורה… מי מילא לשונך עפר ואפר?!" לא הספיק רבי ישמעאל לגמור הדבר ונלקח אף הוא בידי התליין.

     

    במגילת תענית בתרא, ברשימת מועדי התעניות של חודש סיוון נאמר: "בעשרים ושלשה בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בעשרים וחמישה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בעשרים ושבעה בו בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו". והדברים כצורתם מובאים להלכה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תק"פ סעיף ב', כחלק מרשימה של ימים שאירעו בהם צרות לאבותינו, וראוי להתענות בהם, וכפי שאמרו במסכת ראש השנה (י"ח ע"ב) בנוגע לצום גדליה, כי "שקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית א-להינו".

     

    רבן יוחנן בן זכאי שהיה זה שהגיע להסכם עם הקיסר הרומי בנוגע למעבר הסנהדרין מירושלים ליבנה, ביקש מן הקיסר: "תנו לי יבנה וחכמיה, ושושלת רבן גמליאל…". ואכן אחרי שהוא עצמו עמד בשלב ראשון בראש הסנהדרין ביבנה, חזרה המשרה של הנשיאות לשושלת רבן גמליאל, שעמדה בראש הסנהדרין מתקופת הלל הזקן ואילך עד לביטולה של הסנהדרין דורות רבים מאוחר יותר. 

כתובת והוראות הגעה

כפר כנא
מקומות קדושים באיזור:
דילוג לתוכן