banner icon

קבר רשב"י- רבי שמעון בר יוחאי

Line
banner icon

"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן"

תלמידו של רבי עקיבא, מגדולי התנאים חכמי המשנה.

רבי שמעון בר יוחאי חי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה-2 לסה"נ היה תלמידו של רבי עקיבא, לצד חכמים כגון רבי מאיר, רבי אלעזר ורבי יוסי. אחד מתלמידיו החשובים היה רבי יהודה הנשיא – עורך המשנה. היה מלומד בניסים ונחשב לאבי תורת הסוד כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזוהר הקדוש.

  • קרא עוד

    בימי רשב"י הייתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון הרומאים וחייו של רשב"י שזורים בסיפורים של חורבן ושל מרד מאותה תקופה. כמו רבי עקיבא רבו, גם רשב"י התנגד לשלטון הרומאי, ונאלץ עקב כך לחיות במערת מסתור במשך שנים ארוכות. רשב"י המשיך להגות בתורה כל חייו, ודעותיו המקוריות מצוטטות שוב ושוב בספרות התנאים לסוגיה. בשל גדולתו ופרסומו הוא מכונה סתם "רבי שמעון", ללא הוספת כינוי על-שם האב ("בר-יוחאי"). 

  • אודות

    בעקבות תמיכתו במרד בר כוכבא הושם רבי עקיבא בבית האסורים, ורשב"י הגיע גם לשם כדי להמשיך לשמוע תורה מפי רבו. כתוצאה מן המרד חרבה יהודה כולה, והמרכז הרוחני עבר מיבנה לגליל – שם חי ופעל רבי שמעון עד אחרית ימיו. חותנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, שנודע בחסידותו עד כדי כך שאפילו חמורו היה מסרב לאכול תבן אם לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות. 

    רשב"י עצמו הפך גם הוא להיות אחד המתנגדים החריפים לאימפריה הרומאית. וכך מספרת הגמרא (שבת דף ל ע"א, מתורגם): "… היו יושבים רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון, והיה עמהם יהודה בן-גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן-יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן!.. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה. יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – יהרג". רבי שמעון ובנו אלעזר הסתתרו תחילה בבית הכנסת, ואשתו של רבי שמעון הייתה מביאה להם לשם אוכל ומים. אולם השניים חששו כי סודם ייתגלה ולכן עברו למערה בגליל, סמוך לפקיעין. הם חיו במערה שתים עשרה שנים כשהם ניזונים מעץ חרובים ומעיין מים שהופיעו שם באורח נס, ועסקו בסודות התורה. הם שמרו את בגדיהם אך ורק לשעת התפילה כדי שלא יבלו, ובעת הלימוד היו מתכסים בעפר המערה. לאחר שתים עשרה שנים התגלה אליהם אליהו הנביא ובישר להם כי לא נשקפת יותר סכנה לחייהם. רבי שמעון ובנו יצאו מהמערה אולם אפילו בני אדם שעסקו במלאכה וביישובו של עולם נדמו בעיניהם כמבטלי תורה, ולכן כל מקום שנתנו בו את עיניהם – מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "להרחיב עולמי באתם?! חזרו למערתכם". חזרו השניים למערה ושהו בה שנה נוספת. כשיצאו בשנית ראו סב זקן רץ ביום שישי וענפי הדס בידו לכבוד שבת. כיוון שראו כמה חביבות מצוות על ישראל – התיישבה דעתם. 

    רבים מייחסים לשהותם של רשב"י ובנו במערה את הנחת היסודות לתורת הסוד והקבלה כפי שהיא מתגלה בספר הזוהר אותו חיבר. מגודל מעלתו מעיד רשב"י עליו ועל בנו רבי אלעזר: "ראיתי בני עליה והם מועטים… אם שניים הם – אני ובני הם" (סוכה דף מ"ה ע"ב). רשב"י הוסיף לשמור על דרכו הייחודית הן בפסיקת הלכה והן באגדה ובמדרש. במשנה הוא מופיע במאות מחלוקות עם חבריו, החל מדיני ברכות ושבת וכלה בדיני קדשים וטהרות. הספרי – מדרש ההלכה לחומשים במדבר ודברים – מיוחס בתלמוד לבית מדרשו של רשב"י, וכך גם אחד ממדרשי ההלכה לספר שמות – המכילתא דרשב"י. אנו מוצאים את רשב"י גם כשהוא נושא בעול הנהגת הציבור, ומסדיר ענייני טומאה וטהרה בעיר טבריה., 

    מאז פרסומו ברבים של ספר הזוהר במאה ה-13, שמור לרשב"י מקום מרכזי בתורת הסוד והקבלה היהודית. רשב"י מתגלה ב'זוהר' כרב וכמורה רוחני העומד בראש חבורה של תלמידים איתם הוא מטייל בפרדס הקבלה ומגלה להם את יסודותיו וסודותיה. הוא עצמו מעיד על חשיבותו של ספר הזוהר באמרו: "בזה הספר יצאו בני ישראל מן הגלות". ביום פטירתו כינס רשב"י את בני החבורה הקדושה כדי לגלות להם את הסודות האחרונים טרם לכתו מן העולם. במהלך הלימוד אפפה אש את הבית ורשב"י הסביר לתלמידים כי הקב"ה בעצמו בא לשמוע את לימודם. בדורשו בפניהם את הפסוק "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם" יצאה נשמתו במילה "חיים" (זוהר ח"ג רפ"ז ע"ה, האדרא זוטא קדישא). 

     

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    האירוע המרכזי בציון הרשב״י הוא ״ההדלקה הגדולה״ בל"ג בעומר, אליה מגיעים מאות אלפי בני אדם. ל״ג בעומר (הוא יום י״ח באייר) נחשב ליום פטירתו של רשב״י ("הילולא דרשב"י"), היום בו מתגלה אור תורתו בלי גבול, ואותה אש שאפפה את ביתו היא המקור למנהג ההדלקה ביום זה. ביום זה – המכונה גם "הוד שבהוד" כידוע ליודעי ח"ן – מפסיקים לנהוג את מנהגי האבלות הנהוגים בימי ספירת העומר, והוא נקודת ציון מרכזית בתהליכי התיקון וההתעלות של ספירת העומר. בהתאם למסורת, ביום זה פסקו גם תלמידי רבי עקיבא מלמות. ההדלקה המרכזית בהילולה מתחילה בהדלקה המסורתית של חסידות בויאן. כמו כן על ראש המבנה, ממש מעל ציון הקבר, מודלקת מדורה גדולה בתחילת הלילה, ובהמשך מדורות נוספות בכל המתחם ובמקום ריקודי שמחה שנמשכים במהלך כל ההילולה. כיום התפשט המנהג ומדורות נדלקות בל״ג בעומר בכל יישובי ישראל.

    רבים עולים לקבר הרשב"י כדי לקיים את מנהג ה-"חלאקה" – התספורת הראשונה לבנים שהגיעו לגיל שלוש. תלמידי האר״י העידו על רבם כי הביא את בנו לחלאקה בציון הרשב״י, ומאז הולכים רבים בעקבותיו. יש המשלבים את שני המנהגים וממתינים עם ה-״חלאקה״ עד העלייה לקבר בל״ג בעומר.

    מנהג נוסף, חדש יחסית, הוא לעלות לקבר ביום פטירת משה רבנו – ז׳ באדר. ביום זה מגיעים הרכבים רבים של כלייזמרים כדי לנגן במתחם, והריקודים והשמחה נמשכים לאורך כל הלילה.

     

  • סגולות

    ציון הרשב״י נחשב באופן מיוחד למקום תפילה לכל צורך ובקשה. עוד מתייחד המקום לתפילה על הגשם בעת בצורת, ולמעמד מיוחד בערב ראש חודש ("יום כיפור קטן״) בתפילה לחודש טוב.

כתובת והוראות הגעה

מרכז הר ציון, ירושלים

המשך קריאה אודות המקום

כבר במקורות תלמודיים מזוהה אזור מירון כמקום קבורתו של רשב"י. כך למשל מסופר במדרש (פסיקתא דרב כהנא) כי כאשר נפטר רבי אלעזר בנו של רשב"י, התגלה רשב"י בחלום לבני מירון וביקש מהם לוודא כי מביאים את בנו להיקבר אצלם – בסמוך אליו.

מעמדה של מערת רשב"י כמקום של קדושה והתגלות מעוגן במקורות קדומים. המדרש מתאר מפגשים בין ר' יהושע בן לוי לאליהו הנביא בפתחה של מערת רשב"י. באחד מן המפגשים נכנסים השניים לתוך המערה כדי לברר עם רשב"י את דעתו בעניין שהם התקשו בהבנתו, ובמפגש אחר מנסה ר' יהושע בן לוי לברר עם אליהו אימתי יבוא המשיח.

במרוצת הדורות הלכה וגברה ההילה המיוחדת סביב רשב"י וקברו. השל"ה הקדוש, רבי ישעיהו הורוויץ זצ"ל, כתב כי זהו מקום שבו מתרחשים ניסים רבים. הוא המליץ לבאים ללמוד בספר הזוהר "באימה וביראה ובדבקות גדולה", ולהתפלל שם על כל צרה וצורך. מנהגים נוספים התמסדו סביב ההגעה לציון הקבר, וכך אנו מוצאים תיאורים של תפילות מיוחדות לגשם בשנות בצורת, כמו גם התכנסויות של מקובלים לתפילות, ללימוד תורת הנסתר ולתיקונים שונים.

אזור קבר רשב"י זוהה בתקופה מסוימת גם כמקום קבורתם של התנאים הלל ושמאי, ומן התיאורים עולה כי הם שעמדו במוקד תשומת הלב של העולים למקום. אך אט אט הלך רשב"י ותפס את המקום המרכזי בקרב הפוקדים את אתר הקבר. ניתן לשער כי פה הייתה לאר"י הקדוש השפעה בעניין, שכן הוא שביקש מרבי אברהם גלנטי – אחד מתלמידיו – לבנות ציון על מקום קבורתו של רשב"י במירון. במאה ה-19 נרכש המקום על ידי יהודי בשם שמואל עבו, שהיה אז סגן הקונסול הצרפתי בארץ ישראל. מאז שופץ המבנה כמה וכמה פעמים ונוספו לו חדרים. 

דילוג לתוכן