banner icon

קבר רשב"י- רבי שמעון בר יוחאי

Line
banner icon

"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן"

תלמידו של רבי עקיבא, מגדולי התנאים חכמי המשנה.

רבי שמעון בר יוחאי חי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה-2 לסה"נ היה תלמידו של רבי עקיבא, לצד חכמים כגון רבי מאיר, רבי אלעזר ורבי יוסי. אחד מתלמידיו החשובים היה רבי יהודה הנשיא – עורך המשנה. היה מלומד בניסים ונחשב לאבי תורת הסוד כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזוהר הקדוש.

  • קרא עוד

    בימי רשב"י הייתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון הרומאים וחייו של רשב"י שזורים בסיפורים של חורבן ושל מרד מאותה תקופה. כמו רבי עקיבא רבו, גם רשב"י התנגד לשלטון הרומאי, ונאלץ עקב כך לחיות במערת מסתור במשך שנים ארוכות. רשב"י המשיך להגות בתורה כל חייו, ודעותיו המקוריות מצוטטות שוב ושוב בספרות התנאים לסוגיה. בשל גדולתו ופרסומו הוא מכונה סתם "רבי שמעון", ללא הוספת כינוי על-שם האב ("בר-יוחאי"). 

  • אודות רשב"י

    רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון, הושם בבית האסורים, מפני שלימד תורה ברבים בניגוד לגזירת המלכות, וכנראה גם בגלל תמיכתו במרד בר כוכבא. תלמידו רבי שמעון בר יוחאי  היה מגיע לבית הסוהר כדי להמשיך לשמוע תורה מפי רבו. כתוצאה מכשלון המרד התדלדלה ארץ יהודה, והמרכז הרוחני עבר מיבנה לגליל – שם חי ופעל רבי שמעון עד אחרית ימיו. חותנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, שצדקותו וחסידותו היו גדולות עד כדי כך שאפילו חמורו היה מסרב לאכול שעורים אם לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. 

     

    רשב"י עצמו היה גם הוא אחד המתנגדים החריפים לאימפריה הרומאית. וכך מספרת הגמרא (שבת דף  לג ע"ב, מתורגם): "… היו יושבים רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון, והיה עמהם יהודה בן-גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן-יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן!.. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה. יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – יהרג". רבי שמעון ובנו אלעזר הסתתרו תחילה בבית הכנסת, ואשתו של רבי שמעון הייתה מביאה להם לשם אוכל ומים. אולם השניים חששו כי סודם ייתגלה ולכן עברו למערה בגליל, סמוך לפקיעין. הם חיו במערה שתים עשרה שנים כשהם ניזונים מעץ חרובים ומעיין מים שהופיעו שם באורח נס, ועסקו בתורה ובסודותיה. הם שמרו את בגדיהם אך ורק לשעת התפילה כדי שלא יבלו, ובעת הלימוד היו מתכסים בחול. לאחר שתים עשרה שנים התגלה אליהם אליהו הנביא ובישר להם כי לא נשקפת יותר סכנה לחייהם. רבי שמעון ובנו יצאו מהמערה אולם אפילו בני אדם שעסקו במלאכה וביישובו של עולם נדמו בעיניהם כמבטלי תורה, ולכן כל מקום שנתנו בו את עיניהם – מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "להרחיב עולמי באתם?! חזרו למערתכם". חזרו השניים למערה ושהו בה שנה נוספת. כשיצאו בשנית ראו סב זקן רץ ביום שישי וענפי הדס בידו לכבוד שבת. כיוון שראו כמה חביבות מצוות על ישראל – התיישבה דעתם. 

     

    מקובל לייחס לתקופה הייחודית של ישיבתם של רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בו במערה, את הנחת היסודות לתורת הסוד והקבלה כפי שהיא מתגלה בספר הזוהר. בגמרא עצמה (סוכה דף מ"ה ע"ב) מסופר כי רשב"י עצמו העיד על גדולת מעלתו שלו ועל גדולת בנו, באומרו: "ראיתי בני עליה והם מועטים… אם שניים הם – אני ובני הם" (סוכה דף מ"ה ע"ב). 

     

    דבריו של רשב"י מובאים במקורות התלמודיים בכל תחומי ההלכה. במשנה הוא מופיע במאות מחלוקות עם חבריו, החל מדיני ברכות ושבת וכלה בדיני קדשים וטהרות. מדרש ההלכה "ספרי דבי רב" (המכונה בקיצור "ספרי") לחומשים במדבר ודברים – מיוחס בתלמוד לבית מדרשו של רשב"י, וכך גם אחד ממדרשי ההלכה לספר שמות – המכילתא דרשב"י. כמו כן מסופר בתלמוד שרשב"י גם נשא בעול הנהגת הציבור, והסדיר ענייני טומאה וטהרה בעיר טבריה. 

     

    מאז פרסומו ברבים של ספר הזוהר במאה ה-13, שמור לרשב"י מקום מרכזי בתורת הסוד והקבלה. רשב"י מתואר בספר הזוהר כרב וכמורה רוחני העומד בראש חבורה של תלמידים איתם הוא מטייל בפרדס הקבלה ומגלה להם את יסודותיה וסודותיה. הוא עצמו מעיד על חשיבותו של ספר הזוהר באמרו: "בזה הספר יצאו בני ישראל מן הגלות". ביום פטירתו כינס רשב"י את בני החבורה הקדושה כדי לגלות להם את הסודות האחרונים טרם לכתו מן העולם. במהלך הלימוד אפפה אש את הבית ורשב"י הסביר לתלמידים כי הקב"ה בעצמו בא לשמוע את לימודם. בדורשו בפניהם את הפסוק "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם" יצאה נשמתו במילה "חיים" (זוהר ח"ג רפ"ז ע"ה, האדרא זוטא קדישא). 

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    האירוע המרכזי בציון הרשב״י הוא ״ההדלקה הגדולה״ בל"ג בעומר, אליה מגיעים מאות אלפי בני אדם. ל״ג בעומר (הוא יום י״ח באייר). נזכר כיום "הילולא דרשב"י" כלומר יום שמחת רשב"י. רבים רואים בתאריך זה את יום פטירתו, אשר בו גילה לתלמידיו סודות עילאים, ואש אפפה את הבית בהתגלות השכינה באותו אירוע, וכפי שהובא לעיל (ויש רואים בזה גם את שורש המנהג להדליק מדורה על קברו ביום זה).

     

    מאידך יש שנתנו טעמים אחרים לקביעת ההילולא בתאריך זה. בגמרא (יבמות דף ס"ב ע"ב) מסופר כי עשרים וארבעה אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו במגפה מפסח ועד העצרת. אך קיימת קבלה מן הגאונים, שהמגפה פסקה כבר בל"ג בעומר, ועל סמך זה מקובל להפסיק את מנהגי האבילות של ספירת העומר ביום זה. ובגמרא שם מסופר כי אחרי האירוע הנורא הזה הלך רבי עקיבא "בזקנותו" והעמיד חמישה תלמידים חדשים, שרבי שמעון בר יוחאי הוא אחד מהם: "והם הם העמידו תורה באותה שעה". ויש שקושרים את ההילולא לאירוע זה.

     

    בספרות הקבלה מחולקים שבעת השבועות של ספירת העומר ושבעת הימים שבכל שבוע ושבוע בהתאם לשבע "ספירות" עליונות שבהם נאצלת ההנהגה של הקב"ה בעולם. ובהתאם לזה מכונה יום ל"ג בעומר שהוא היום החמישי בשבוע החמישי של ימי הספירה: "הוד שבהוד" 

     

    בדורות האחרונים הייתה לאדמורי בית ריזין חזקה על ההדלקה המסורתית במירון, וכיום מבין ענפיה של חסידות זו, החזקה היא ביד אדמורי חסידות בויאן. ההדלקה המרכזית בהילולה מתחילה בהדלקה השל חסידות בויאן בתחילת הלילה על גג המבנה,  ממש מעל ציון הקבר, ובהמשך מודלקות מדורות נוספות בכל המתחם, וכן מתקיימים במקום ריקודי שמחה שנמשכים במהלך כל ההילולה בהשתתפות מנגנים ("כלייזמרים") . (כיום התפשט המנהג ומדורות נדלקות בל״ג בעומר בכל יישובי ישראל).

     

    רבים עולים לקבר הרשב"י כדי לקיים את מנהג ה-"חלאקה" – התספורת הראשונה לבנים שהגיעו לגיל שלוש. תלמידי האר״י העידו על רבם כי הביא את בנו לחלאקה בציון הרשב״י, ומאז הולכים רבים בעקבותיו. יש המשלבים את שני המנהגים וממתינים עם ה-״חלאקה״ עד העלייה לקבר בל״ג בעומר.

     

    מנהג נוסף, חדש יחסית, הוא לעלות לקבר ביום פטירת משה רבנו – ז׳ באדר. גם ביום זה מגיעים הרכבים רבים של כלייזמרים כדי לנגן במתחם, והריקודים והשמחה נמשכים לאורך כל הלילה.

     

    כיום התפשט מנהג של הדלקת המדורות בל"ג בעומר, בכל רחבי הארץ.

  • סגולות

    ציון הרשב״י נחשב באופן מיוחד למקום תפילה לכל צורך ובקשה. עוד מתייחד המקום לתפילה על הגשם בעת בצורת, ולמעמד מיוחד בערב ראש חודש ("יום כיפור קטן״) בתפילה לחודש טוב. 

כתובת והוראות הגעה

מירון
  • ברכב
  • בתחבורה ציבורית

    קווי אוטובוס שעוברים בתחנת מירון:

    5: אור הגנוז – צפת
    43: מלכיה – צפת
    46: גוש חלב – עלמה
    75: כפר ורדים – מתת
    81: סאסא – נהריה
    147: כרמיאל – בר יוחאי
    148: כלנית – בר יוחאי
    281 :חיפה – סאסא
    361: חיפה – צפת
    363: עכו – צפת
    364: כרמיאל – צפת
    440: נצרת – צפת
    846: צפת – תל אביב
    979: מירון – בני ברק
    980: בני ברק – צומת ביריה
    982/992: ירושלים – צפת
    985: אשדוד – מירון
    987: בית שמש – חצור הגלילית
    988: קרית גת – חצור הגלילית
    989: נתניה – צפת
    911: עפולה – צפת

המשך קריאה אודות המקום

במקורות תלמודיים מתואר אזור מירון כמקום קבורתו של רשב"י. כך למשל מסופר במדרש (פסיקתא דרב כהנא) כי כאשר נפטר רבי אלעזר בנו של רשב"י, התגלה רשב"י בחלום לבני מירון וביקש מהם לוודא כי מביאים את בנו להיקבר אצלם – בסמוך אליו.

 

מעמדה של מערת רשב"י כמקום של קדושה והתגלות מעוגן במקורות קדומים. המדרש מתאר מפגשים בין ר' יהושע בן לוי לאליהו הנביא בפתחה של מערת רשב"י. באחד מן המפגשים נכנסים השניים לתוך המערה כדי לברר עם רשב"י את דעתו בעניין שהם התקשו בהבנתו, ובמפגש אחר מנסה ר' יהושע בן לוי לברר עם אליהו אימתי יבוא המשיח.

 

במהלך הדורות נזכרים הקברים שבמירון בפי נוסעים רבים. רבי חיים ויטאל מספר שרבו האר"י הלך פעם אחת למירון בל"ג בעומר, וישב שם שלושה ימים ראשונים של השבוע ההוא. השל"ה הקדוש, רבי ישעיהו הורוויץ זצ"ל, כתב באגרת כי זהו מקום שבו מתרחשים ניסים רבים. הוא המליץ לבאים ללמוד בספר הזוהר "באימה וביראה ובדבקות גדולה", ולהתפלל שם על כל צרה וצורך. מנהגים נוספים התמסדו סביב ההגעה לציון הקבר, וכך אנו מוצאים תיאורים של תפילות מיוחדות לגשם בשנות בצורת, כמו גם התכנסויות של מקובלים לתפילות, ללימוד תורת הנסתר ולתיקונים שונים.

 

באזור קבר רשב"י מצוין מקום קבורתם של התנאים הלל ושמאי ואחרים, ומן התיאורים עולה כי בתקופה מסוימת הם שעמדו במוקד תשומת הלב של העולים למקום. אך אט אט הלך רשב"י ותפס את המקום המרכזי בקרב הפוקדים את אתר הקבר. ניתן לשער כי פה הייתה לאר"י הקדוש השפעה בעניין, שכן הוא שביקש מרבי אברהם גלנטי – אחד מתלמידיו – לבנות ציון על מקום קבורתו של רשב"י במירון. במאה ה-19 נרכש המקום על ידי יהודי בשם שמואל עבו, שהיה אז סגן הקונסול הצרפתי בארץ ישראל. מאז שופץ המבנה כמה וכמה פעמים ונוספו לו חדרים. 

דילוג לתוכן