banner icon

קבר שמעון הצדיק

Line
banner icon

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד –  על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

כהן גדול ומנהיג העם בימי בית שני. משיירי כנסת הגדולה.

שמעון הצדיק הנו החכם הקדום ביותר – ולמעשה גם הכהן הגדול היחיד –  שדבריו מצוטטים במשנה. היה מצאצאיו של יהושע בן יהוצדק – הכהן הגדול שעלה עם עזרא הסופר בימי שיבת ציון – והנהיג את ישראל במשך 40 שנה.

שנות חייו של שמעון הצדיק הן גם שנות עלייתה של האימפריה היוונית. בעם היהודי הייתה זו תקופת מעבר בין עידן הכהנים והנביאים לעידן תלמידי החכמים. על פי מסכת אבות היה שמעון הצדיק חוליה מרכזית בשמירת רציפותה של מסורת התורה מסיני: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע -לזקנים, וזקנים – לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה… שמעון הצדיק היה משיירי הכנסת הגדולה". 

  • תיאור על המקום

    מסורת ביד יהודי ירושלים כי קברו של שמעון הצדיק נמצא במערה בצפון ירושלים כקברו  של שמעון הצדיק. מאז המאה ה-18 לסה"נ פוקדים את המקום עולי רגל. במערה סמוכה קבורים – על-פי אותה מסורת – עשרים ושישה מחכמי הסנהדרין, והיא נקראת "מערת הסנהדרין הקטנה". על ציון הקבר ישנו מבנה אבן, ובתוכו נמצא גם מקווה טהרה ששופץ בשנים האחרונות.

  • תיאור כללי

    שמעון הצדיק חי בתקופת "שיירי כנסת הגדולה" – תקופת מעבר בין הנהגת הנביאים והכהנים בימי עזרא ונחמיה (ימי ראשית שיבת ציון), ובין הנהגת חכמי הסנהדרין (תקופת הזוגות וחכמי המשנה). התיעוד מתקופה זו מועט באופן יוצא דופן. 

    שמעון הצדיק הנו החכם הקדום ביותר – ולמעשה גם הכהן הגדול היחיד –  שדבריו מצוטטים במשנה (אבות א'): "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד –  על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

    כמנהיג פעל שמעון לשיקום חומות ירושלים (על פי בן-סירא). הוא היה בקשר גם עם מנהיגים ומצביאים שפעלו ושלטו באזור, ובמגילת תענית ובתלמוד (יומא ס"ט) מסופר גם על מפגש שלו עם אלכסנדר מוקדון עצמו. על פי המסופר שם היה אלכסנדר במסע לכיוון ישראל, וקבוצה של כותים (ראו מלכים ב, י"ז; עזרא ד') השתדלו אצלו וקיבלו את רשותו להרוס את בית המקדש. כששמע על כך שמעון הצדיק, קיבץ איתו מיקירי ירושלים ויצא לקראת אלכסנדר, והיו מהלכים זה לקראת זה בלילה. כשעלה השחר וראה אלכסנדר את שמעון הצדיק מיד ירד מסוסו וכרע ברך לפניו, בהסבירו לאנשיו: "דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי". שמעון טען בפני אלכסנדר שלא כדאי לו להחריב את בית המקדש שהרי זה המקום שבו מתפללים יום יום לשלום מלכותו, ואלכסנדר אכן חזר בו והורה להותיר את המקדש היהודי על כנו. 

    ככהן גדול, הוביל שמעון הצדיק את העבודה בבית המקדש. כך למשל אנו מוצאים אותו מקבל את פניו של נזיר שבא מן הדרום, ומשבח אותו על כוונתו הטובה (נזיר ד'). על פי התלמוד (יומא ל"ט), תחת כהונתו של שמעון היו  אלו שנים אידיאליות בבית המקדש: הנר המערבי שבמנורת הזהב היה דולק תמיד, הברכה הייתה שורה בלחם הפנים, והאש על המזבח היתה נדלקת בקלות ובוערת לאורך יום שלם.

    בכל יום כיפור היה שמעון הצדיק נכנס לבדו לקודש הקודשים, ועל פי המסופר בתלמוד (יומא ל"ט) דמות מלאך לבוש לבנים הייתה נכנסת עמו ויוצאת עמו. שנה אחת נכנסה עמו ולא יצאה, וידע שימיו ספורים. ואכן, בכ"ט בתשרי של אותה שנה ("שבעה ימים אחר הרגל") נפטר שמעון הצדיק. לאחר מותו נתגלע סכסוך בין שני בניו על תפקיד הכהן הגדול. על רקע סכסוך זה עזב אחד הבנים את ירושלים והקים מקדש יהודי באלכסנדריה שבמצרים (מנחות ק"ט).

    דמותו של שמעון הצדיק מונצחת באחד מן הפיוטים העתיקים ביותר ששרדו בספר בן סירא: גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ… מַה נֶהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת… כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד. לפיוט זה חוברו גרסאות מאוחרות יותר, והן מושרות עד היום בקהילות רבות בשיאה של תפילת יום הכיפורים. 

  • אירועים שנהוג לקיים בקבר

    נוהגים לחגוג במקום הילולות בכ"ט תשרי, יום פטירתו המשוער של שמעון הצדיק, כמו גם בל"ג בעומר, יום פטירתו של הרשב"י.

  • סגולות

    אין סגולות מיוחדות למקום, אך אומצה בו סגולת ה"ח"י רוטל" שנהוגה בקבר הרשב"י, שבה מחלקים מאכל ומשקה בציון הקבר.

המשך קריאה אודות המקום

קבר שמעון הצדיק הוא מערת קבורה בשכונת "שמעון הצדיק" שבצפון ירושלים, לצד "דרך הר הזיתים". 

לפי מסורת יהודית עממית, קבורים במערה שמעון הצדיק ותלמידיו. העדות הראשונה הידועה בדבר מיקום קברו של שמעון הצדיק נמסרה על ידי רבי יעקב השליח, שכתב בשנת 1235: "וסמוך לירושלים מערת שמעון הצדיק ותלמידו". בעדויות מן המאה ה-17 לסה"נ נכתב : "מערה אחת, ובתוך המערה באר מים, ואמרו הרבנים ששם קבורת שמעון הצדיק ואשתו, והבור הוא טבילת אשתו". מסורת זו מתארת בור מים בתוך המערה ששימש כמקווה עבור אשתו של רבי שמעון, ויכולה להסביר מדוע כינו הערבים את המערה "ביר אל-יהודיה" – הבור של היהודיה. 

בשנת התרל"ו (1876) קנה הראשון לציון הרב אברהם אשכנזי את המערה מבעליה הערבים. בשנים שלאחר מכן נהגו יהודי ירושלים לפקוד את המקום, ויחסו לו חשיבות רבה. כמו כן, נר תמיד הודלק במערה, ובחצר המערה נערכו חתונות של בני ירושלים שמסיבות שונות לא יכלו להתחתן בתוך העיר. בשנים בהן היה קשה להגיע מירושלים למירון, נערכה במקום הילולא לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, כמו גם טקסי חלאקה. מנהגים אלו השתרשו והם מתקיימים עד היום. 

נוסעים יהודים ונוצרים בתחילת המאה ה20 מתארים את חגיגות ל"ג בעומר שנערכו במערת שמעון הצדיק, ומספרים גם כי היהודים נהגו להתפלל במקום גם בימי שישי ובראשי חודשים. 

אברהם שמואל הירשברג, מאנשי העלייה הראשונה, כותב בספר המסעות שלו: "…ביום ל"ג בעומר מתקבצים יהודי ירושלים להתפלל על הקבר הזה [קבר רבי שמעון]. הכיכר סביבו מלאה, כל היום מן הבוקר עד הערב המון חוגגים מכל הקהילות, המפלגות והמעמדים. אהלים נטועים שם לממכר כל מיני מאכל ומשתה, והמה יושבים קבוצים, קבוצים למשפחותיהם, אנשים ונשים, זקנים ונערים, אוכלים ושותים מכל אשר הביאו אתם או אשר יקנו בתוך האהלים…".

ארכיאולוגים הצליחו לתארך את מבנה הקבר הגלוי לתקופה מאוחרת יותר – סוף התקופה הרומאית. במקום נמצאה גם כתובת בלטינית המציינת כי זהו מקום קבורה של דמויות אחרות, וייתכן כי – כמקובל במקומות רבים – שימש האתר לקבורה של אנשים נוספים במרוצת השנים. 

בשנת תשמ"א, 1981, הוכרז המקום כאתר קדוש ליהודים, מכוח חוק השמירה על המקומות הקדושים. בור המים שבתוך המערה המזוהה כמקווה שופץ בשנים האחרונות. כיום פוקדים את הקבר מבקרים ומתפללים לאורך כל ימות השנה, ונערכות בו הילולות בכט תשרי, יום פטירתו המשוער של שמעון הצדיק, ובל"ג בעומר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי.

דילוג לתוכן