קבר רבי חלפתא ובניו

כפר חנניה נזכר במשנה כגבול שבין הגליל התחתון והעליון. נקרא גם כפר חנן ובערבית – ענאן. ייתכן שמספר מועט של יהודים ישבו במקום באופן לא רצוף גם הימי הביניים, אך בסופו של דבר נטשו אותו ועברו לפקיעין ולמקומות אחרים. בכפר חנניה נמצאו גם שני בתי כנסת עתיקים, אחד מהם מכונה על שמו של רבי שמעון בר יוחאי. במוזיאון בבלגיה נמצא מתקן לנרות ועליו הקדשה בארמית "למקום הקדוש בכפר חנניה". 

עדות הקדומה ביותר לביקור בקבר נמצאת בתעודה שנקראת מסע רבי יעקב ברבי נתנאל הכהן. (זמנו המדויק אינו ידוע, אך מתוך תיאורו ברור שביקר בארץ בתקופת הצלבנים (במחצית השניה של "המאה השתים עשרה). והוא כתב כי ממירון עד כפר חנניה ג' פרסאות, וכי במירון קבור רבי שמעון בר יוחאי. והוסיף וכתב: "בכפר חנניה כנסת שלו (=של רשב"י) נחצבה מן ההר, אין כי אם דופן אחת בנוי. ורבי חלפתא עם בנו יש להם ציונים (=כלומר מצבות), ואחרים רבים אינם ידועין (=כלומר יש שם עוד ציונים, לאנשים בלתי ידועים)". 

רבי משה באסולה שביקר בארץ בשנת רפ"ב (1521 למנינם) מתאר את ביקורו במקום: "שם התפללתי על קבר רבי חלפתא, והוא במישור, ואילן גדול על קברו". 

רבי משה באסולה מספר על סכסוך שהתפתח בין תושבי כפר חנניה (יהודים וישמעאלים) לבין הישמעאלים תושבי פרוד הסמוכה על זכות השימוש במי המעיין שבאזור, "ובא אבא חלפתא בחלום ליהודי אחד תושב כפר ענן" (חנניה) וגילה לו שבקברו נמצאת תיבת נחושת ובה השטר, וכי יוכלו להשתמש בה ולהחזירה אחר כך לקבר. ואכן התעודה נמצאה והוצגה בפני המלך, ותושבי כפר חנניה זכו במשפט. והוא מציין בזמנו כי הרבה אנשים זוכרים את האירוע.

שתי המצבות מציינות לכל בני המשפחה יחד: "קבר רבי חלפתא ובניו (רבי יוסי, רבי שמעון)", ובסמוך נמצא עוד ציון אחד ללא חיפוי אבנים, ועליו נכתב: "רבי שמעון בן חלפתא". במקום פינת צל ושולחנו ישיבה, והוא סמוך מרחק הליכה מהכביש. המתחם מוקף בגדר נמוכה והכניסה אליו דרך שער מקושת. במתחם נמצאים גם קבריהם של רבי חנניה בן עקשיא, רבי אליעזר בן יעקב ואביו רבי יעקב.