banner icon

קבר דוד המלך

Line
banner icon

"וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ" (שמואל א י"ח)

מלך ישראל השני, משורר תהילים ואבי שושלת המלוכה בישראל. מצאצאיו עתיד לבוא משיח בן-דוד. 

דוד בן-ישי ישב על כס המלכות לאחר מות שאול בן קיש, ומלך על ישראל ארבעים שנה. בימיו התבססה הממלכה וירושלים נקבעה כבירתה. דמותו רבת הגוונים מייצגת את מידת המלכות, וסיפור חייו הוא מופת לכוחה של תשובה – "דוד הקים עוּלה של תשובה".

דוד המלך נולד בבית לחם לאביו ישי, מצאצאיה של רות המואבייה. בצעירותו שירת כלוחם וכמנגן בחצרו של שאול המלך, והתפרסם כאשר גבר בדו קרב על גוליית הפלישתי. נמשח למלך על-ידי שמואל, אך נהג בענווה ובכבוד ולא תפס את המלוכה עד לאחר מותו של שאול. דוד ביסס בהדרגה את מלכותו ככתוב בספר שמואל ב (פרק ה') "וילך דוד הלוך וגדול וה' אלקי צב-אות עמו", והשלים את הכנות לבניין בית המקדש: "וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹקַי: הַזָּהָב… וְהַכֶּסֶף… וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה…".

  • תיאור המקום

    לפי המסופר בספר מלכים א', נקבר דוד המלך בעיר דוד: "וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד" (מלכים א ב). מסורת יהודית ארוכת שנים, וכמותה המסורות הנוצרית והמוסלמית, מזהה את קברו של דוד בהר ציון שבירושלים. 

     

  • אודות דוד המלך

    בילדותו היה דוד רועה צאן, וכאשר הגיע הנביא שמואל לבית לחם בחיפושיו אחר מלך, נותר דוד במרעה בשל מעמדו הנמוך. אולם לאחר שפסל מן המלוכה את שבעת בניו האחרים של ישי, ביקש שמואל לקרוא לדוד מאחר הצאן. ואכן, מיד כשראה שמואל את דוד אמר לו ה': "קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא".

    דוד הנער התפרסם לראשונה כאשר נלחם בגוליית הענק הפלישתי לאחר שכל לוחמי ישראל סרבו להתייצב מולו. דוד התייצב מול גוליית באומרו: "היום הזה יסגרך ה' בידי והכיתך והסרתי את ראשך מעלך", וגבר עליו בעזרת חלוק נחל שהושלך באמצעות קֵלע ופגע במצחו של גולית. דוד הפך ללוחם ומפקד בצבא שאול. בשל כשרונו המוסיקלי של דוד הציב אותו שאול גם כמנגן בארמונו. השילוב בין העדינות של נגינה ותורה ובין העוצמה של פיקוד ולחימה מתבטאת באחד מכינויו של דוד – "עדינו העצני", כפי שדרשו רבותנו במסכת "מועד קטן" (דף ט"ז ע"ב): "כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ".

    בארמון שאול, נקשרה נפשו של דוד בנפש יהונתן בן שאול, ויהונתן אף נותן לו במתנה את מדיו וחרבו כהערכה וכביטוי לכך שדוד ראוי למלוכה. אולם הניצחון על גוליית הקנה לדוד תהילה הולכת וגוברת, והדבר עורר את קנאתו של שאול. ברגע של התפרצות זעם הטיל שאול את חניתו על דוד המנגן לפניו, אך דוד הצליח להתחמק. לאחר שגם יהונתן נכשל בניסיון לדבר על לבו של אביו, הבין דוד כי הקרע עם שאול אינו ניתן לאיחוי, והוא נמלט למדבר. רבים ממזמורי תהילים חוברו על-ידי דוד על רקע נופי המדבר, ובהם הוא משורר "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקים לְאֵל חָי; מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים". 

    על אף הרדיפות, הפגין דוד סובלנות וכבוד יוצאי דופן כלפי שאול, אותו הוא מכנה "משיח השם". הוא מעולם לא עשה כל ניסיון לתפוס בכוח את השלטון, וגם כאשר נקרתה לו הזדמנות להתנקש בחייו של שאול – הוא נמנע מכך. רק לאחר מות שאול ובניו בקרב עם הפלישתים עלה דוד על כס המלכות. בהדרגה איחד דוד את הממלכה וכינס את כל השבטים תחת הנהגתו. את בירתו החדשה קבע בעיר יבוס – היא ירושלים – הקרויה עד היום "עיר דוד" על שמו.

    תחת הנהגתו של דוד הפכה ישראל לראשונה למדינה חזקה ומבוססת. הוא העלה את ארון ברית השם לבירה החדשה, ויצא למלחמות להרחבת הממלכה וביסוס השקט בגבולותיה. אולם דווקא בשיא כוחה, נקלעה ממלכת דוד לסדרה של משברים, שבשיאם ניסה אבשלום, בנו של דוד, לתפוס בכוח את המלוכה. לאחר דיכוי מרד אבשלום פרץ מרד נוסף בהנהגתו של שבע בן בכרי, ולבסוף, לעת זקנתו של דוד, עשה גם אדוניהו בנו ניסיון לתפוס את המלוכה בכוח. לאורך כל הדרך האמין דוד בה' וקיבל עליו את הדין, באמרו: "אוּלַי יִרְאֶה ה' בעוניי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה…". ואכן, בערוב ימיו העביר דוד את המלוכה לבנו שלמה – היורש הנבחר.

    דוד הוא האחרון מבין שבעת הרועים – שבעת המנהיגים העליונים שקמו לעם ישראל במרוצת השנים. קדמו לו האבות אברהם, יצחק ויעקב, יוסף הצדיק, משה רבנו ואהרון הכהן. דוד המלך חיבר את ספר תהלים ועל-כן הוא מכונה "נעים זמירות ישראל". מזמורי תהלים הושרו בפי הלויים בבית המקדש ומשם הגיעו גם לסידור התפילה. דוד מסמל את היכולת לחולל מהפך אפילו במצבים חסרי תקווה. כך אומרת הגמרא במסכת פסחים: "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: … ישי אבי דוד אמר 'אבן מאסו הבונים – הייתה לראש פינה'". מרועה צאן פשוט, פילס דוד את דרכו בהדרגה עד שהיה לאבי שושלת המלוכה בישראל. אותה אמונה ביכולת לשנות את המציאות מן היסוד היא שהופכת אותו גם לאביו של מלך המשיח, סמל התקווה היהודית הנצחית עליו נאמר "ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו".

     

     

  • אירועים שנוהגים לקיים באתר

    נוהגים לעלות אל קבר דוד בפרט בחג השבועות, מועד פטירתו על פי מסורת ארץ ישראל בתלמוד הירושלמי ובמדרשים (ראו ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ג; מדרש רות רבה פרשה ג סימן ב). על קברו מרבים בקריאת ספר התהילים. כמו כן נוהגים לערוך על הציון סעודת "מלווה מלכה" בליווי כליזמרים וריקודים בכל מוצאי-שבת. בגמרא מסופר כי ה' גילה לדוד המלך שיום פטירתו יהא בשבת (בבלי שבת דף ל"א ע"ב). ישנה מסורת שדוד היה עורך סעודת הודאה בכל מוצאי שבת על שיזכה לחיות שבוע נוסף, וזהו אחד המקורות למנהג לקיים סעודה רביעית – "מלווה מלכה" – במוצאי שבת (טעמי המנהגים שבת תכ"ה). 

  • סגולות

    דוד נחשב למשורר המרכזי של מזמורי תהילים, לכן נוהגים להרבות באמירת תהילים על קברו. העלייה לקבר נחשבת במיוחד כסגולה לרפואה, ויש גם הנוהגים להזכיר עבור כך את שם אמו של דוד – ניצֶבֶת בת עדיאל – 17 פעמים.

כתובת והוראות הגעה

הר ציון, ירושלים

המשך קריאה אודות המקום

במדרש רות רבה (פרשה ג סימן ב) מסופר כי דוד ביקש מהקב"ה לגלות לו את יום פטירתו: "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא". הקב"ה סירב למסור סוד זה, אך ניאות לגלות לו כי יום פטירתו יהיה בשבת קודש. על-פי הירושלמי (ביצה פרק ב הל' ד) בשבת זו חל באותה שנה חג השבועות: "אמר ר' יוסי בי ר' בון: דוד מת בעצרת…".

ככל הידוע, המסורת הראשונה המעידה על מיקום הקבר בהר ציון הופיעה בספרות המוסלמית כבר במאה העשירית לספירה. הנוסע המפורסם בנימין מטודלה, שביקר בארץ ישראל בשלהי המאה ה-12, כתב על מיקומו של קבר דוד המלך: "וסביב ירושלים הרים גדולים, ובהר ציון קברי בית דוד וקברי המלכים שבאו אחריו". 

במאה החמש-עשרה ביקשו יהודים תושבי הרובע לקנות את מבנה הקבר מידי הממלוכים. מסדר הנזירים הפרנציסקנים התנגד לרעיון מתוך חשש לפגיעה באינטרסים הנוצריים במקום, והסכסוך בין הצדדים הביא להתערבות הסולטן, שקבע כי המבנה יועבר לידיו. כך נאסרה הכניסה לקבר דוד למשך תקופה ארוכה, עד מלחמת העצמאות.

אחרי נפילת הרובע היהודי והכותל המערבי בידי הירדנים במלחמת העצמאות, היה קבר דוד שבהר ציון המקום הקדוש היחיד בעיר העתיקה שהיה נגיש ליהודים. עד מהרה הפך הקבר למוקד עלייה לרגל, מקום תפילה ואחד מהאתרים הקדושים החשובים בישראל. לקבר הוקדשו עשרים ושניים כתרי התורה, כמספר מלכי בית דוד ו"מצפה הבית" שהוקם על גג המבנה שימש את עולי הרגל הרבים לתצפית אל עבר הר הבית והכותל המערבי. 

דילוג לתוכן