ברוכים הבאים להילולת רבי שמעון בר יוחאי זיע"א

ברכת ה' עליכם מציון קבר התנא רבי שמעון בר יוחאי שבמירון זיע"א.

מוזמנים לצפות במעמד ההדלקות המסורתיות על ציונו של התנא רבי שמעון בר יוחאי

תוכלו באתר זה לשלוח שמות לתפילה שיונחו על הציון ולהשתתף בשמחת החג.

ראשי En תרומה

רבי שמעון בר יוחאי

מגדולי התנאים חכמי המשנה.
תלמידו של רבי עקיבא.

רבי שמעון בר יוחאי חי ופעל במחצית הראשונה של המאה ה-2 לסה"נ היה תלמידו של רבי עקיבא, לצד חכמים כגון רבי מאיר, רבי אלעזר ורבי יוסי. אחד מתלמידיו החשובים היה רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה. היה מלומד בניסים ונחשב לאבי תורת הסוד כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזוהר הקדוש.

"כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן"

בימי רשב"י הייתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון הרומאים וחייו של רשב"י שזורים בסיפורים של חורבן ושל מרד מאותה תקופה. כמו רבי עקיבא רבו, גם רשב"י התנגד לשלטון הרומאי, ונאלץ עקב כך לחיות במערת מסתור במשך שנים ארוכות. רשב"י המשיך להגות בתורה כל חייו, ודעותיו המקוריות מצוטטות שוב ושוב בספרות התנאים לסוגיה.
בשל גדולתו ופרסומו הוא מכונה סתם "רבי שמעון", ללא הוספת כינוי על-שם האב ("בר-יוחאי").

בעקבות תמיכתו במרד בר כוכבא הושם רבי עקיבא בבית האסורים, ורשב"י הגיע גם לשם כדי להמשיך לשמוע תורה מפי רבו. כתוצאה מן המרד חרבה יהודה כולה, והמרכז הרוחני עבר מיבנה לגליל – שם חי ופעל רבי שמעון עד אחרית ימיו. חותנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, שנודע בחסידותו עד כדי כך שאפילו חמורו היה מסרב לאכול תבן אם לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות.

רשב"י עצמו הפך גם הוא להיות אחד המתנגדים החריפים לאימפריה הרומאית. וכך מספרת הגמרא (שבת דף ל ע"א, מתורגם): "... היו יושבים רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון, והיה עמהם יהודה בן-גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן-יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן!.. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה. יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה - יהרג". רבי שמעון ובנו אלעזר הסתתרו תחילה בבית הכנסת, ואשתו של רבי שמעון הייתה מביאה להם לשם אוכל ומים. אולם השניים חששו כי סודם ייתגלה ולכן עברו למערה בגליל, סמוך לפקיעין. הם חיו במערה שתים עשרה שנים כשהם ניזונים מעץ חרובים ומעיין מים שהופיעו שם באורח נס, ועסקו בסודות התורה. הם שמרו את בגדיהם אך ורק לשעת התפילה כדי שלא יבלו, ובעת הלימוד היו מתכסים בעפר המערה. לאחר שתים עשרה שנים התגלה אליהם אליהו הנביא ובישר להם כי לא נשקפת יותר סכנה לחייהם.
רבי שמעון ובנו יצאו מהמערה אולם אפילו בני אדם שעסקו במלאכה וביישובו של עולם נדמו בעיניהם כמבטלי תורה, ולכן כל מקום שנתנו בו את עיניהם - מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "להרחיב עולמי באתם?! חזרו למערתכם". חזרו השניים למערה ושהו בה שנה נוספת. כשיצאו בשנית ראו סב זקן רץ ביום שישי וענפי הדס בידו לכבוד שבת. כיוון שראו כמה חביבות מצוות על ישראל – התיישבה דעתם.

רבים מייחסים לשהותם של רשב"י ובנו במערה את הנחת היסודות לתורת הסוד והקבלה כפי שהיא מתגלה בספר הזוהר אותו חיבר. מגודל מעלתו מעיד רשב"י עליו ועל בנו רבי אלעזר: "ראיתי בני עליה והם מועטים... אם שניים הם - אני ובני הם" (סוכה דף מ"ה ע"ב). רשב"י הוסיף לשמור על דרכו הייחודית הן בפסיקת הלכה והן באגדה ובמדרש.
במשנה הוא מופיע במאות מחלוקות עם חבריו, החל מדיני ברכות ושבת וכלה בדיני קדשים וטהרות. הספרי – מדרש ההלכה לחומשים במדבר ודברים - מיוחס בתלמוד לבית מדרשו של רשב"י, וכך גם אחד ממדרשי ההלכה לספר שמות – המכילתא דרשב"י. אנו מוצאים את רשב"י גם כשהוא נושא בעול הנהגת הציבור, ומסדיר ענייני טומאה וטהרה בעיר טבריה.

מאז פרסומו ברבים של ספר הזוהר במאה ה-13, שמור לרשב"י מקום מרכזי בתורת הסוד והקבלה היהודית. רשב"י מתגלה ב'זוהר' כרב וכמורה רוחני העומד בראש חבורה של תלמידים איתם הוא מטייל בפרדס הקבלה ומגלה להם את יסודותיו וסודותיה. הוא עצמו מעיד על חשיבותו של ספר הזוהר באמרו: "בזה הספר יצאו בני ישראל מן הגלות". ביום פטירתו כינס רשב"י את בני החבורה הקדושה כדי לגלות להם את הסודות האחרונים טרם לכתו מן העולם. במהלך הלימוד אפפה אש את הבית ורשב"י הסביר לתלמידים כי הקב"ה בעצמו בא לשמוע את לימודם. בדורשו בפניהם את הפסוק "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם" יצאה נשמתו במילה "חיים" (זוהר ח"ג רפ"ז ע"ה, האדרא זוטא קדישא).

זכותו תגן עלינו.

רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי

תנא בן הדור החמישי לתנאי ארץ ישראל, מנוחתו כבוד במירון שבגליל.
בנו ותלמידו של רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, אשר הכריז עליו : "בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה". חברו הקרוב של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. אורחותיו, הלכותיו ומימרותיו מופיעות במשנה, בתלמוד ובספר הזוהר.

היה תלמיד חכם גדול, שכל ימיו התהלך בין החכמים ובראש ובראשונה היה תלמידו של אביו, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. כשגזרה מלכות רומי לתפוס את אביו הצטרף אליו אליעזר והשניים התחבאו בעלית הגג של בית הכנסת הסמוך לביתם. אשתו של רבי שמעון, אמו של רבי אלעזר, הייתה דואגת להם למזון ולשתיה, אך דאגתה של האם הייתה יכולה להיות גם מבוא לסכנה ולגילוי מקום המחבוא שלהם. שני תלמידי החכמים ברחו אל ההרים, סמוך לפקיעין, אל מערה שמצאו, ושם ישבו במשך שתים עשרה שנה. משך כל אותו הזמן ישבו ללא בגדיהם בתוך בורות שחפרו, כיסו את גופם באדמה ולמדו תורה. בזמן התפילות היו יוצאים מהבורות, מתלבשים ומתפללים, ושבים ללמוד.

הגמרא מספרת על נס שנעשה להם, כאשר צמח במערה באופן פלאי עץ חרובים, ומעיין מים חיים שהופיע כדי להרוות צימאונם. לאחר שתים עשרה שנה שמעו השניים קול, שהיה קולו של אליהו הנביא, אשר בישר להם שהתבטלה גזרת רדיפתם והם רשאים לצאת מן המערה. במסכת שבת מסופר כי בשעה שיצאו מהמערה היו שורפים בעיניהם כל מה שהיה נראה להם כביטול תורה – אפילו עבודה בשדה. בת קול מהשמים טענה כנגדם "להחריב את עולמי באתם?" והם חזרו למערה לשנים עשר חודשים נוספים. בפעם השנייה שיצאו מהמערה הם פגשו בזקן יהודי שעושה מעשי כבוד לכבודה של השבת, ואז נחה דעתם

לאחר פטירת אביו של ר' אלעזר, ר' שמעון בן יוחאי, חל שינוי דרמטי ביחס השלטון הרומי אל רבי אלעזר. אחרי שהעיר בביקורת על מדיניות תפיסת הפושעים של השלטון, מינה אותו השלטון להיות אמון על תפיסת הפושעים והגנבים. באותה תקופה סוף גנב היה לתליה. גם הפושעים והגנבים היהודים היו תחת אחריותו של רבי אלעזר ודבר זה, עורר עליו את כעסו של רבו, רבי יהושע בן קורחה שאף כינה אותו: "חומץ בן יין". רבי אלעזר ענה לו כי הוא מתעסק ומטפל אך ורק באלו שפושעים הם באמת, ומזיקים לחברה, ושאינו מטפל ופוגע בחפים מפשע. " קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה מִן הַכֶּרֶם", כך אמר רבי אלעזר לרבי יהושע.

פעם אחת אף השתמש בקשריו עם השלטון הרומי כדי לגרום להריגתו של יהודי שהקניט אותו. מעשה זה גרם לרבי אלעזר יסורי מצפון קשים. לאחר זמן סיפרו לו אנשים, שאותו אדם שנהרג, היה רשע, ושלבטח הגיע לו עונש זה על דברים אחרים שעשה ושיכול רבי אלעזר לסלוח לעצמו, אך הדבר לא הניח את דעתו של רבי אלעזר. הוא קרא על עצמו את הפסוק: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". הגמרא ממשיכה ומספרת שלאחר מכן, בוצע ברבי אלעזר ניתוח, בו הוציא שומן מבשרו אל מחוץ לגופו. לאחר שהשומן שהה מחוץ לגופו ולא הסריח, ראה זאת רב אליעזר כסימן מהשמים שפעל כשורה וללא רבב. לאחר מעשה זה שינה וקרא על עצמו את הפסוק: " אף בשרי ישכון לבטח".

סיפור פטירתו המופיע אפוף בהד של פליאה ומיסתורין. סמוך לזמן מיתתו, בחר רבי אלעזר לקחת על עצמו יסורין רבים. מחשש שמא לא יקברו אותו כראוי דרש להחביא את גופתו בעלית הגג של בית הכנסת של הכפר בו גרו - כפר עכברה שבגליל ויש האומרים כפר בגוש חלב).

הגמרא מספרת כי עלית הגג של בית הכנסת הפכה מוקד עליה לרגל לכל בני הכפר, אשר היו נעמדים סמוך לעלית הגג, שוטחים את שאלותיהם או דנים בדין, ומקבלים תשובה על ידי הד קול שהיה יוצא מעלית הגג. לאחר זמן, בערב יום הכיפורים, נחטפה גופתו של רבי אלעזר מעלית הגג והועברה למירון, סמוך למקום קבורתו של אביו רבי שמעון.

זכותו תגן עלינו.